השימוש ב-CRT-D (Cardiac Resynchronization Therapy-Defibrillator) מפחית משמעותית את הסיכונים לסיבוכים קליניים בחולי אי-ספיקת לב עם מחלת כליות כרונית מתקדמת, בהשוואה לשימוש בדפיברילטור בלבד, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Journal of the American College of Cardiollogy.
הסקירה כללה 10,946 חולים ממאגר NCDR (National Cardiovascular Data Registry). כל המשתתפים ענו על הקריטריונים להשתלת CRT והיו במדד תפקודי של 3-4 לפי סיווג NYHA, עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3-5. מבין אלו, 9,525 עברו השתלת CRT-D וב-1,421 הושתל ICD בלבד בין ינואר 2006 ועד דצמבר 2009.
סיכויי השתלת CRT-D היו גבוהים יותר בחולים עם LBBB (Left Bundle Branch Block), משך מקטע QRS ארוך יותר ובמקרים בהם ביצוע השתלת CRT-D בוצע ע”י אלקטרופיזיולוג. עם זאת, באלו עם פרפור פרוזדורים או רפרוף פרוזדורים ללא היסטוריה של טכיקרדיה חדרית, תועד סיכוי נמוך יותר להשתלת CRT-D. גיל, מין ושלב מחלת כליות כרונית לא שיחקו תפקיד חשוב בטיפול שניתן לחולים.
לאחר שלוש שנים, שיעורי היארעות אשפוזים עקב אי-ספיקת לב ושיעורי התמותה היו נמוכים יותר בקבוצת הטיפול ב-CRT-D מול ICD בלבד (57% לעומת 45%, בהתאמה), כמו גם שיעורי היארעות של אשפוזים בלבד (37% לעומת 29%) ותמותה בלבד (40% לעומת 31%).
לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בהתקדמות למחלת כליות בשלב סופני (8% לעומת 7%, בהתאמה).
מניתוח הנתונים עלה כי יחס הסיכון המתוקן לתוצא הסיום העיקרי היה 0.82 עם CRT-D בהשוואה ל-ICD בלבד. יחס הסיכון עמד על 0.84 להפחתת תמותה בלבד ועל 0.81 לאשפוזים בשל אי-ספיקת לב בלבד.
החוקרים כותבים כי נכון להיום, זהו המחקר הגדול ביותר בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת לאחר השתלת CRT ותומך בשימוש ב-CRT ללא תלות בתפקוד הכלייתי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!