מסקירת נתונים ממדגם NIS (National Inpatient Sample) עולה כי למרות מספר יתרונות חשובים, ניתוח לפרוסקופי שימש לתיקון בקע סרעפתי בפחות מ-9% מהמקרים במהלך עשר השנים האחרונות. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Archives of Surgery.
החוקרים התבססו על נתוני NIS לשנים 1999-2008 והשוו את התוצאות בטווח הזמן הקצר של ניתוחים לתיקון בקע סרעפתי שנעשו בגישה לפרוסקופית, פתיחת בטן או פתיחת חזה. הם מצאו כי מרבית המרכזים בחרו בגישה זו או אחרת, לכן העדפות המנתח/המוסד הכתיבו את הגישה הניתוחית.
במוסד בו עובדים החוקרים למעלה מ-90% מהמקרים מטופלים בגישה לפרוסקופית ובירת המקרים מבוצעת פתיחת חזה בשל גורמים הקשורים במטופל (ניתוח בטן קודם, בקע חריג בגודלו שאינו ניתן לתיקון לפרוסקופי וכדומה).
במדגם NIS המאפיינים של החולים טרם הניתוח היו דומים, למעט העובדה ששיעור גבוה יותר של חולים בקבוצת ניתוח פתיחת בטן סבלו ממחלת עורקים כלילית וסוכרת ואילו בקבוצת פתיחת חזה תועדה שכיחות גבוהה יותר של מחלת ריאות כרונית.
משך האשפוז בבית החולים הצביע על יתרון לגישה הלפרוסקופית של 1.4 ימים בהשוואה לפתיחת הבטן, ויתרון של כמעט יומיים בהשוואה למשך האשפוז לאחר פתיחת החזה.
בהשוואה לחולים בהם בוצעה פתיחת בטן, חולים בקבוצת הניתוח הלפרוסקופי שוחררו לעיתים קרובות יותר לביתם ולא למוסד סיעודי מיומן.
לאחר ניתוח פתיחת חזה שיעור גבוה יותר של חולים נדרש להנשמה מכאנית לאחר הניתוח (P=0.001) וכן תועד שיעור גבוה יותר משמעותית של יעד הסיום המשולב שכלל אוטם לבבי, תסחיף ריאתי ותמותה.
לאור אופי נתוני NIS, החוקרים אינם יכולים לקבוע את התוצאות ארוכות הטווח של הניתוחים השונים, כולל איכות החיים של החולים. מחקרים אחרים מצאו כי התוצאות בטווח הארוך של ניתוח בגישה לפרוסקופית טובות בדיוק כמו התוצאות לאחר לפרוטומיה/תורק וטומיה במרכזים מנוסים.
מומחים בתחום קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, על-מנת שיהיו יותר נתונים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!