לפי מחקר חדש עולה, כי במטופלים עם אוסטאוארתריטיס (OA), פעילות גופנית משפרת את תכולת הגליקוזאמינוגליקנים (GAG) בברך. לפי החוקרים, עד עתה היה קשה להעריך את ההשפעה של פעילות גופנית על מרכיבים שונים בסחוס. שימוש ב- MRI עם חומר ניגוד (dGEMRIC), מאפשר כיום לבדוק את תכולת ה- GAGs בסחוס.
החוקרים מסבירים, כי ה- GAGs הם אבני הבניין של הפרוטאוגליקנים וכי הם חיוניים לשמירת תפקודו התקין של הסחוס.
במחקר השתתפו 45 מטופלים, שעברו לפני 3-5 שנים כריתה חלקית של המניסקוס המדיאלי. המטופלים הוקצו אקראית לקבוצת התערבות, בה המטופלים ביצעו פעילות גופנית תחת השגחה, 3 פעמים בשבוע, במשך 4 חודשים, ולקבוצה ללא התערבות.
מבין 45 המטופלים, 30 עברו dGEMRIC גם בתחילת המחקר וגם בתום תקופת המעקב. בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ההתערבות הראתה שיפור ב- T1(Gd). החוקרים מדווחים, כי נמצא קשר חזק בין השינויים ב- T1(Gd) ובין שיפור בדרגת הפעילות הגופנית עליו דיווחו המטופלים.
החוקרים מסכמים, כי הסחוס במפרקים עובר התאמה לפי העומס המופעל עליו. פעילות גופנית מתונה, יכולה לסייע בשיפור תסמיני מחלת ה- OA ובשיפור בתכולת ה- GAG במפרקים.
Arthritis Rheum. 2005;52:3507-3514
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!