חשיפה לפני הלידה לדחק חמור עשויה להביא לעליה בסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב בצאצא כאשר מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC: Heart Failure עולה כי אובדן אימהי של בן זוג או ילד בוגר ואובדן קרוב משפחה משנית לסיבות לא-טבעיות בשנה שקדמה להיריון או במהלך היריון מלווה בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב בצאצא.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דחק לפני הלידה הינו גורם סיכון אפשרי להתפתחות מחלות לב וכלי דם, אך הקשר בין דחק מסוג זה ובין הסיכון לאי-ספיקת לב אינו ידוע. מטרתם כעת הייתה לבחון אם חשיפה לדחק לפני הלידה, שהוגדר כאבל אימהי, מלווה בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב עד גיל העמידה.
מחקר העוקבה כלל למעלה מ-6.7 מיליון לידות חי ממאגרי רישומי לידות בדנמרק (1973-2016) ושבדיה (1973-2014). החוקרים אספו נתונים אודות תמותה של קרובי משפחה של האם (בן זוג, ילד בוגר, הורה או אח/ות) ובין הסיכון לאי-ספיקת לב בצאצא (עד שנת 2016 במאגר מדנמרק ועד שנת 2020 במאגר משבדיה).
לאורך 48 שנות מעקב אובחנו 4,812 צאצאים 0.07%) עם אי-ספיקת לב. אובדן אימהי של כל קרוב משפחה לא נקשרה עם הסיכון לאי-ספיקת לב בצאצא (יחס סיכון מתוקן של 1.04, רווח בר-סמך 95% של 0.88-1.23). עם זאת, בצורות החמורות ביותר של אבל, קרי, תמותה של בן זוג או ילד בוגר (יחס סיכון מתוקן של 1.47, רווח בר-סמך 95% של 1.06-2.04) ותמותה לא-טבעית של קרוב משפחה (יחס סיכון מתוקן של 2.77, רווח בר-סמך 95% של 1.49-5.17), לוו בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב.
מחלת לב מולדת ולידה מוקדמת תרמו משמעותית לקשר בין אובדן אימהי של בן זוג או ילד בוגר ובין הסיכון לאי-ספיקת לב בצאצא.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על סיכון מוגבר לאי-ספיקת לב בצאצאים לאימהות שאיבדו בן זוג, בן בוגר או קרוב משפחה מסיבות לא טבעיות בסמוך להריון או במהלכו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!