מאי בת ה- 16 מירושלים הייתה בתחילת תקופת הבגרויות כשהתחילה להרגיש כאבים קשים בגב התחתון, שלא אפשרו לה לשבת בשקט ולהתרכז בזמן הבגרות

מאי פנתה לייעוץ אורטופדי, והכאבים התעצמו כל כך עד שכשעמדה להכנס לחדר האורטופד נפלה מעוצמת הכאב. במיון שהובהלה אליו סברו שמדובר בתסמונת כאב שתעבור עוד כמה ימים. בסופ”ש אחריו כבר עלה לה החום ובמיון התחילו לערוך בירור מעמיק. לאחר שורה של בדיקות שהניבו מדדים לא הגיוניים ולא תקינים, אובחן מצבה הנדיר של מאי.

הבדיקות במיון הובילו את הרופאים לאבחנת המצב הרפואי הנדיר של מאי: חסימה משמעותית וארוכת שנים (ככל הנראה מולדת) של הוריד הנבוב התחתון. מערכת הורידים היא המערכת האמונה על השבת הדם מרקמות הגוך השונות חזרה אל הלב ומשם לחמצון בריאות. הוריד הנבוב התחתון, הוא הוריד הראשי המנקז את איברי הבטן, האגןוהגפיים התחתונות לחלל העלייה הימנית בלב. כאמור אצל מאי וריד זה היה חסום לחלוטין במשך שנים ארוכות ואולי אף מלידה, ואת תפקידו ביצעו מערכת שלמה של ורידים קולטרליים (הסתעפויות) שנוצרו כמנגנון פיצוי וניקזו את הדם אל הלב בהצלחה, כך שמאי לא הייתה מודעת למצבה זה במשך שנים.

מה שהוביל לסבל ולכאבים וכך גם לגילוי החסימה הותיקה, הוא חסימות חדשות נוספות שנוצרו על ידי קרישי דם טריים יותר בורידי הכסל. מצב המכונה “פקקת ורידים עמוקה”. לחסימות החדשות יותר הגוף טרם פיתח הסתעפויות, וכך הדם מהאגן והגפיים התחתונות לא התנקז כהלכה והחל להצטבר וליצור בצקות ברגליים, נפיחות וכאבים.

ד”ר פרקש מנהל המחלקה לרדיולוגיה פולשנית בבית החולים שערי צדק בירושלים: “הוריד הנבוב הראשי, המנקז את כל הדם ברגלים וחוזר ללב, היה  חסום לחלוטין. זהו מצב נדיר מאוד ובוודאי בגיל זה, והמצב השפיע על החסימה הורידית החריפה בשתי הרגליים. מאי סבלה מהמצב במשך שנים בלי לדעת, כיוון שהגוף שלה דאג לפצות ביצירת  מערכת כלי דם שעקפה את החסימה הזו לאורך השנים. בסופו של דבר החסימה התגלתה”

מאי סבלה מפקקת במערכת הורידים העמוקה הנוצרת כתוצאה מקריש דם בבווריד גדול בגפיים התחתונות הנוצר בחלל הווריד ומפריע לזרימת הדם דרכו. כמו מאי, הסובלים מפקקת כזו, יחושו כאב ונפיחות ברגל כשהסיבוך העיקרי עלול להתרחש אם חלק מקריש דם ניתק ממנו ונסחף עם זרם הדם אל הריאות. מצב זה נקרא תסחיף ריאתי והנו מצב מסכן חיים. הפקקת עלולה להתרחש בכל גיל, אולם שכיחותה עולה עם הגיל ועם גורמי סיכון כמו היסטוריה משפחתית של פקקת ורידים עמוקים, סרטן או אי ספיקת לב” עודף משקל, יתר קרישה, תנועתיות מוגבלת (כמו בטיסות ארוכות או במהלך החלמה מניתוח.

אך למאי לא היו כל אלה ובכל זאת, הרגלים של מאי היו נפוחות פי 2 מהרגיל, וקשות. קרישי הדם מנעו זרימה תקינה של הדם מרגליה אל הלב והגוף הגיב בהתאם. הטיפול במקרים כאלה הוא פתיחת החסימה בהליך צינתורי זעיר פולשני באמצעות צנתר העובר דרך הוריד הנבוב. השלב הראשון הוא הסרה של הקריש אם בדרך של המסתו באמצעות צנתר ייעודי המזלף חומרים להמסת הכריש במשך 24 שעות, ואם בדרך מכנית ע”י מכשור ייעוד לפירוק מיכני של הכריש. כל הנ”ל מתבצעים כאמור באמצעות צינתור בפעולה זעיר פולשנית. לאחר מכן על מנת לשמר את הורידים נקיים ופתוחים ובייחוד את הוריד הנבוב התחתון שהיה חסום שנים רבות עד לכדי ניוון מניחים תומכנים (סטנטים) ייעודיים לורידים.

לקראת המסת הקרישים אצל מאי הכניסו לה צינורות שימיסו את הקרישים.

מאי מספרת שכיוון שאסור היה עליה לזוז במשך 24 שעות כדי שהצנתר לא יזוז “קשרו אותי למיטה והפכו את המיטה ואותי 360 מעלות מדי פעם במשך יום שלם, כשהייתה בתא לחץ  . בשלב השני נכנסה לניתוח שהיה אמור לארוך 90 דקות אך מצבה המורכב האריך אותו לכדי 5.5 שעות במהלכן נוקו כל הקרישים והיה עליה להיות בהשגחה ללא תנועה 24 שעות. אולם כאן לא תמו בעיותיה של מאי. בבדיקות שלאחר הניתוח התגלה כי ההמוגלובין שלה נמוך ואסור לה לדמם. היא נדרשה להתקין התקן תוך רחמי כדי למנוע את המחזור החודשי ובאולטרסאונד לקראת הפרוצדורה גילו גם וריד עבה במיוחד בעובי 8.7 ממ מעל צוואר הרחם.

בהעדר טיפול ראוי הייתה מאי סובלת במשך כל החיים מבצקות וכאבים ברגלים, שהיו עלולים להדרדר להפרעות נוספות גם במערכת הורידית העמוקה. החולים הלא מטופלים במצבים אלה עשויים לפתח צליעה לסירוגין, שינויים בגוון ובמרם העור ואף כיבים שמתרפאים מאד לאט או לא מתרפאים כלל.

מצבה של מאי מנע ממנה אמנם להשלים את בחינות הבגרות וכעת היא חוזרת אליהן, במועדי ב’. “הלוואי שיכולתי לחזור לחודש שהדאגה הגדולה ביותר שלי הייתה האם להגיש עבודה בהסטוריה”