ועידת ה-ACIP (Advisory Committee on Immunization Practices) מטעם ה-CDC (Centers for Disease Control and Prevention) הצביעה פה-אחד לטובת אישור השינויים בהמלצות הנוכחיות למתן חיסון כנגד חצבת-חזרת-אדמת (MMR או Measles, Mumps, Rubella) בנשאי HIV, עדות לחסינות ומתן אימונוגלובולינים כמניעה לאחר חשיפה לחצבת.

באשר לנשאי HIV, החיסון מומלץ כיום לכל הנשאים הא-תסמיניים, ללא עדות לדיכוי חיסוני חמור, ויש לשקול את החיסון בכלל נשאי HIV תסמיניים ללא עדות לדיכוי חיסוני חמור.

על-פי הערכת העדויות הזמינות לפיהן טיפול אנטי-רטרוויראלי אינו משיב באופן מהימן את החסינות לחיסון קודם, השינוי המומלץ כולל המלצה לחיסון חוזר של חולים עם זיהום פרינטאלי ב-HIV, שחוסנו לפני טיפול אנטי-רטרוויראל יעיל. ההצעה גם ממליצה על ביטול ההבחנה בין נשאי HIV תסמיניים וא-תסמיניים ושינוי מועד מתן שתי מנות MMR.

כל נשאי HIV שנדבקו בתקופה פרינטאלית, בהם אין עדות לדיכוי חיסוני חמור, שחוסנו תחילה לפני טיפול אנטי-רטרוויראלי יעיל, צריכים לקבל שתי מנות של החיסון לאחר מתן טיפול אנטי-רטרוויראלי יעיל, אלא עם יש עדויות אחרות לחסינות MMR. המנה הראשונה תינתן בגילאי 12-15 חודשים והשניה בגילאי 4-6 שנים,או כבר 28 ימים לאחר המנה הראשונה. המטרה של הגישה המעודכנת היא לכסות מתבגרים ומבוגרים צעירים שקיבלו את החיסון לפני טיפול אנטי-רטרוויראלי יעיל.

החשש הוא חולים אלו חסרים את ההגנה כנגד חצבת בשל שילוב של כשלון החיסון הראשוני או החלשות התגובה עם הזמן.

באשר לעדויות בנוגע לחסינות, שפותחו להכוונת הערכת ומתן חיסון, המומחים מציעים כי הוספת תמיכה מעבדתית למחלה לקריטריונים לחצבת וחזרת והסרת אבחנת המחלה ע”י רופאים.

שינויים בנוגע לטיפול מניעתי כנגד חצבת לאחר חשיפה נוגעות לצורך באוכלוסיות ספציפיות בהן סיכון מוגבר לסיבוכים עקב חצבת, כולל תינוקות בגילאי 12 חודשים ומטה, נשים הרות ללא עדות לחסינות כנגד חצבת ומדוכאי חיסון.

במקרה של חשיפה לחצבת, קבוצות בסיכון נדרשות לטיפול באימונוגלובולינים. ניתן לטפל באימונוגלובולינים דרך השריר לאנשים אחרים ללא עדות לחסינות לחצבת, אך יש לתת העדפה לאנשים שנחשפו עקב מגע הדוק, ממושך ואינטנסיבי (במסגרת משק בית, מעוני יום וכיתות לימוד). ההמלצה לטיפול תוך-שרירי היא במינון של 0.5 מ”ל לק”ג משקל גוף (מקסימום, 15 מ”ל), והמינון המומלץ למתן תוך-ורידי הוא של 400 מ”ג לק”ג.

בתינוקות עד גילאי 12 חודשים הנחשפים לחצבת קיים סיכון מוגבר למחלה חמורה וסיבוכים, בעיקר אם האימהות אינן מחוסנות או שהנוגדנים האימהיים כנגד חצבת נחלשו, ולכן מומלץ מתן אימונוגלובולינים דרך השריר.

ניתן לתת את חיסון MMR לתינוקות בגילאי 6-11 חודשים, במידה וניתן תוך 72 שעות מהחשיפה הראשונית. ההמלצה לטיפול לאחר-חשיפה בנשים הרות ללא עדות לחסינות היא במתן תוך-ורידי. בנוסף, עם דיכוי חיסוני חמור מומלץ מתן מניעתי של נוגדנים דרך הוריד, ללא תלות במצב האימונולוגי הוא החיסוני , מאחר וייתכן והחולים אינם מוגנים.

המלצה זו כוללת נשאי HIV בכל הגילאים עם ספירת תאי CD4 של פחות מ-15% ואלו מעל גיל חמש שנים עם ספירת תאי CD4 מתחת ל-200 תאים לממ”ק, כמו גם אלו שלא קיבלו את החיסון כנגד MMR לאחר התחלת טיפול אנטי-רטרוויראלי יעיל.

באלו שכבר קיבלו אימונוגלובולינים דרך הוריד, ניתן להסתפק במינון מינימאלי של 400 מ”ג לק”ג בתוך שלושה שבועות לפני החשיפה לחצבת, בכדי למנוע הדבקה בחצבת. זריקה תת-עורית תינתן במינון של לפחות 200 מ”ג לק”ג למשך שבועיים רצופים, לפני שהחשיפה לחצבת תהיה מספקת.

המומחים מעלים גם אפשרות של שלוש מנות חיסון כנגד MMR כנגד התפרצויות גדולות של חצבת שאירעו למרות כיסוי בשתי מנות חיסון באזורים מסוימים ברחבי העולם, אך קובעים כי אין מספיק נתונים בנושא בכדי להמליץ בעד או נגד מתן מנה שלישית.

מתוך הודעת ה-CDC

לידיעה במדסקייפ