מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-5 באפריל 2010 ב-Pediatrics, עולה כי דיווחי הורים על נוכחות, משך וחומרת תסמיני אוזניים אינם חוזים במדויק דלקת חריפה של האוזן התיכונה (Acute Otitis Media, AOM) בילדים בני 6-35 חודשים.

כמו כן נמצא כי סולמות דירוג המבוססים על תסמינים לא הבדילו בין זיהום של דרכי הנשימה עם או ללא AOM. החוקרים מציינים כי תוצאות המחקר חשובות, שכן במרבית המקרים אבחנת AOM מתבססת על תסמיני הילדים. התוצאות מדגישות כי בדיקת התופית היא קריטית לביצוע האבחנה ולדירוג חומרת המחלה.

המחקר כלל 469 ילדים בגיל 6-35 חודשים, שהוריהם חשדו כי סובלים מ-AOM. טרם בדיקת התופית, החוקרים שאלו את הורי הילדים מדוע הם חשדו כי הילד סובל מ-AOM, ועשו שימוש בשאלון מובנה על מנת להעריך את נוכחות, משך וחומרת 17 תסמיני AOM. אבחנת AOM בילדים נעשתה על סמך אוטוסקופיה פנאומטית וטימפנומטריה.

מתוצאות המחקר עולה כי 237 מהילדים אכן סבלו מ-AOM, בעוד ש-232 ילדים סבלו מזיהום של דרכי הנשימה ללא AOM. החוקרים מדווחים כי חשד ההורים כי ילדם סובל מ-AOM היה נכון ב-51% מכלל המקרים, ב-48% מהילדים ללא סיפור קודם של AOM, וב-52% מהילדים עם אירוע AOM קודם.

הסיבה השכיחה לחשד ההורים ב-AOM הייתה שינה חסרת מנוחה, שדווחה ב-29% מהמקרים. עם זאת, החוקרים מציינים כי שינה חסרת מנוחה לא נמצאה כמדד חיזוי ל-AOM (RR 1.0, 95% CI 0.8-1.2). ב-14% מהמקרים דיווחו ההורים כי חשדם עלה בשל שפשוף של האוזן, אך גם הדבר לא נמצא כמדד חיזוי לאבחנת AOM (RR 0.7, 95% CI 0.5-1.0). לדברי החוקרים, שפשוף של האוזן דווח בשכיחות רבה יותר בילדים ללא סיפור קודם של AOM לעומת ילדים שסבלו מ-AOM בעבר, אם כי ללא מובהקות סטטיסטית (78% לעומת 70%, p=0.5). לפיכך הם אינם ממליצים להסיק כי שפשוף של האוזן מעיד על כאב אוזניים או רומז על נוכחות AOM.

במחקר לא נמצא קשר מובהק בין נוכחות של חום ובין סיכון גבוה יותר ל-AOM (RR 1.2, 95% CI 1.0-1.4), והחוקרים מציינים כי לא נצפה הבדל בין הקבוצות במדידת החום הממוצעת הגבוהה ביותר ב-24 השעות החולפות ובמשך החום. החוקרים מסבירים כי ממצאים אלו מתאימים לתוצאות עבודות קודמות, אם כי בספרי רפואת הילדים נכתב שנוכחות של חום תומכת באבחנת AOM.

כמו כן, לא נמצא קשר בין הופעת, משך וחומרת תסמינים לא ספציפיים דוגמת אי-שקט, בכי רב, פעילות ירודה ותאבון ירוד, ובין סיכון גבוה יותר ל-AOM, ונמצא קשר הפוך בין אי שקט ובין סיכון ל-AOM (RR 0.7, 95% CI 0.6-0.9). החוקרים מוסיפים כי תסמינים נשימתיים, דלקת של הלחמית, הקאה ושלשול גם הם לא נמצאו כמדדי חיזוי ל-AOM, אם כי בילדים שאובחנו כסובלים מ-AOM נצפתה נזלת ממושכת יותר ודלקת חמורה יותר של הלחמית.

בהשוואה לילדים שאובחנו עם זיהום של דרכי הנשימה, בילדים שאובחנו עם AOM נצפה ציון Clinical/Otologic Score גבוה יותר באופן מובהק וכן ציון AOM Total-Severity Index Score גבוה יותר. החוקרים מדווחים כי סולמות דירוג אלו כוללים הן תסמינים והן ממצאים בבדיקת התופית. עם זאת, ב-2 הקבוצות נצפה ציון דומה של סולם ה- AOM Severity-of-Symptom Scale, המבוסס על תסמינים בלבד.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי לבדיקת התופית יש חשיבות רבה באבחנת AOM בילדים.

Pediatrics. 2010.

לידיעה במדסקייפ