במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים לראשונה על זיהוי תגובת נזק חדה לדנ”א ברופאים המבצעים פרוצדורות אנדווסקולאריות באבי העורקים תחת שיקוף, ומדגישים את ההשפעה המגנה של מגני רגליים.
חשיפה לקרינה במהלך התערבויות תחת שיקוף, דוגמת תיקון אנדווסקולארי של אבי העורקים מהווה חשש גובר בקרב הרופאים. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים למדוד את סמני נזק/תיקון דנ”א באוכלוסיית רופאים זו.
החוקרים בחנו את סמן תיקון/נזק לדנ”א, γ-H2AX, וסמן תגובה לנזק לדנ”א, pATM (phosphorylated ataxia telangiectasia mutated) בלימפוציטים בקרב רופאים במהלך וסביב פרוצדורות אנדווסקולאריות ותיקון פתוח של אבי העורקים. סמנים אלו נמדדו בנפרד בקרב אותם רופאים, אך הפעם בעת הקפדה על מגני עופרת לרגליים, בנוסף להגנה לפלג גוף עליון ובהשוואה לאלו שביצעו את הפרוצדורות ללא מגני רגליים.
מהתוצאות עולה כי רמות γ-H2AX ו-pATM עלו משמעותית בקרב רופאים מיד לאחר תיקון אנדווסקולארי של אבי העורקים. רק רמות pATM עלו לאחר תיקון אנדווסקולארי מתחת לעורק הכליה. ביטוי שני הסמנים ירד לרמות הבסיס בקרב הנבדקים לאחר 24 שעות. לא תועד שינוי בביטוי γ-H2AX או pATM לאחר התיקון הפתוח. מגני רגליים ביטלו את תגובת γ-H2AX ו-pATM לאחר תיקון אנדווסקולארי. הביטוי של γ-H2AX השתנה משמעותית כאשר הדם של הנבדקים נחשף לאותה מנת קרינה במעבדה.
החוקרים כותבים כי הגדרת הקשר בין תגובה זו ובין הסיכון לממאירות עשוי לסייע בהגדרה טובה יותר של סף בטיחות חשיפה כרונית לקרינה במינון נמוך.
Circulation. 2017;136(25):2406-2416
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!