מתוצאות מחקר מקרה-ביקורת חדש עולה כי אין הבדלים בשיעור התוצאות החיוביות לאחר חסימה חדה של עורק התרדמה הפנימי, כאשר החולים קיבלו טיפול תרומבוליטי תוך-ורידי עד 4.5 שעות מהופעת התסמינים, בהשוואה לטיפול אנדווסקולארי עד שש שעות לאחר התחלת התסמינים.
החוקרים מדווחים כי טיפול אנדווסקולארי לווה בשיעור גבוה יותר של דימומים תוך-גולגולתיים, אך העליה לא תורגמה לעליה בשיעורי התמותה. למעשה, שיעור זה נמוך יותר משמעותית בקרב חולים לאחר טיפול אנדווסקולארי, בהשוואה לחולים שטופלו ב-tPA. מספר החולים עם מוגבלות חמורה ומספר מקרי התמותה היו דומים בשתי הקבוצות.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את תוצאות טיפול תוך-עורקי, בין אם טיפול מכאני או tPA, בחולים עד שש שעות מהופעת תסמינים, בהשוואה לטיפול סיסטמי תוך-ורידי ב-tPA, שניתן בתוך 4.5 שעות מהופעת התסמינים.
קבוצת המקרים כללה חולים שקיבלו טיפול אנדווסקולארי באחד מ-37 אתרים לטיפול באירועים מוחיים בארצות הברית, אירופה (בעיקר איטליה) ואסיה, בין השנים 2010-2013. הביקורות נבחרו מסדרה של 418 חולים שקיבלו טיפול תוך-ורידי ב-tPA, התואמים בגיל, מין וחומרת אירועים מוחיים.
לפני הטיפול, חסימה של עורק התרדמה הפנימי אובחנה באמצעות אולטרה-סאונד של עורקי התרדמה, בדיקת CTA (Computed Tomography Angiography), MRA (Magnetic Resonance Angiography) או אנגיוגרפיה. הרופאים יכלו לבחור בטיפול תוך-ורידי או תוך-עורקי, בהתאם לתמונה הקלינית ו/או הדיווחים הנוירו-רדיולוגים.
התוצא העיקרי היה מוגבלות לאחר 90 ימים, שנקבעה לפי מדד mRS (Modified Rankin Score) וסיווג דיכוטומי של תוצאות חיוביות (מדד mRS של 0-2) או שליליות (מדד של 3-6). תוצאי בטיחות כללו תמותה לאחר 90 ימים, דימום תוך-גולגולתי מכל סוג, דימום תוך-גולגולתי פטאלי וסיבוכים אחרים.
בכל קבוצה נכללו 324 חולים; גורמי הסיכון היו דומים בשתי הקבוצות ומדד NIHSS (National Institute of Health Stroke Scale) עמד על 16, כך שהחולים סבלו מאירועים מוחיים חמורים.בכל החולים לאחר פרוצדורות תוך-עורקיות אושרה החסימה בעורק התרדמה באמצעות אנגוגרפיה, כאשר חולים שטופלו בעירוי תוך-ורידי של tPA אובחנו בעיקר באמצעות אולטרה-סאונד או CTA.
מהנתונים עולה כי למרות עליה אבסולוטית של 5% בתוצאות החיוביות עם טיפול תוך-עורקי, ההבדל בין שני הטיפולים לא היה מובהק סטטיסטית.
דימומים תוך-גולגולתיים מכל סוג ודימומים תוך-גולגולתיים פטאליים היו נפוצים יותר עם טיפול תוך-עורקי, בהשוואה לטיפול תוך-ורידי ב-tPA, אך שיעורי התמותה הכוללים היו נמוכים יותר. שיעור החולים עם מוגבלות חמורה או תמותה (מדד mRS של 5-6) היה דומה בשתי הקבוצות.
עם פרוצדורות מכאניות, לבד או בשילוב עם טיפול תרומבוליטי תוך-עורקי או תוך-ורידי, תועדו סיכויים גבוהים יותר לתוצאות חיוביות ושיעורי תמותה נמוכים יותר, עם שיעור מתקבל על הדעת של דימום תוך-גולגולתי ודימום פטאלי, בהשוואה לטיפול תוך-ורידי ב-tPA.
באשר לגורמים לתמותה, ההבדל המשמעותי היחיד בין הקבוצות נגע לבצקת ממארת שהייתה נפוצה יותר עם טיפול תוך-ורידי ב-tPA (9.0% לעומת 4.1%, p=0.01), והתמרה המורגית הייתה נפוצה יותר עם פרוצדורות תוך-עורקיות (5.8% לעומת 2.2%, p=0.01).
מתוך כנס ה- International Stroke Conference
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!