להיצרות של עורקי הכליה על-רקע טרשת עורקים אין השפעה על תוצאות התפקוד הכלייתי לאחר ניתוח לב פתוח, משך האשפוז, או שיעורי התמותה, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
החוקרים אספו נתונים ממאגר Cardiovascular Information Registry, שכללו נתונים דמוגרפיים, קליניים, פתולוגיים, ניתוחיים ותוצאות הניתוח. התוצאים העיקריים כללו את קצב הסינון הגלומרולארי לפני השחרור והשינוי במשך הזמן. תוצאי סיום משניים כללו את שיעורי התחלואה, תמותה, משך האשפוז ותמותה ארוכת-טווח.
בקרב אלו עם היצרות של עורקי הכליה, ב-79% מהחולים היה מדובר בהיצרות חד-צדית וב-21% מדובר היה בהיצרות דו-צדדית. מאפייני החולים והפרוצדורות הקשורים בדרגת היצרות גדולה יותר כללו מחלת עורקים היקפית קודמת, מחלה של עורקי התרדמה, גיל מבוגר, מדד מסת גוף נמוך יותר וצורך בניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.
חולים עם קצב סינון גלומרולארי נמוך יותר היו מבוגרים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם, סוכרת ואנדוקרדיטיס. באלו שעברו ניתוח של אבי העורקים או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, ללא שתל עורק Internal Mammary תועד סיכוי גבוה יותר לקצב סינון גלומרולארי נמוך יותר לאחר הניתוח. עם זאת, לא זוהה קשר בין קצב הסינון הגלומרולארי ובין היצרות עורק הכליה.
גורמים המנבאים צורך בטיפול כלייתי חליפי כללו ספירת טסיות נמוכה יותר, היסטוריה של סוכרת שדרשה טיפול באינסולין, צורך בתמיכה לחדר שמאל וניתוח של אבי העורקים. לא זוהה קשר בין היצרות ובין טיפול כלייתי חליפי.
החוקרים זיהו קשר בין שיעורי התמותה מכל-סיבה ובין גיל מבוגר יותר, סוכרת, אי-ספיקת לב, המטוקריט נמוך יותר ופרוצדורות שעירבו את המסתם הטריקוספידאלי או האאורטלי, בעוד ששיעורי תמותה נקשרו עם גיל מבוגר, היסטוריה קודמת של אי-ספיקת לב וקצב סינון נמוך יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי היצרות של עורקי הכליה על-רקע טרשת עורקים לא השפיעה משמעותית על תוצאות ניתוחי לב פתוח.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!