מתוצאות מחקר OVER (Open Versus Endovascular Repair), שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, עולה כי שיעורי ההישרדות בטווח הארוך דומים עם תיקון אנדווסקולארי ותיקון פתוח של מפרצת באבי העורקים הבטני. החוקרים כותבים כי המסר החשוב ביותר של המחקר הוא כי יש לתת את אפשרות הבחירה לחולים, בשילוב עם הרופא המטפל, בהחלטה על סוג הפרוצדורה.
לפי מסר חשוב נוסף העולה מתוצאות המחקר, אין לבחור באפשרות של תיקון אנדווסקולארי בקבוצה חדשה של מטופלים שהם מבוגרים יותר וחולים יותר, מאחר שנראה כי חולים אלו אינם נהנים מיתרונות הפרוצדורה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מפרצת של אבי העורקים הבטני (AAA או Abdominal Aortic Aneurysm) הינה מחלה וסקולארית, שלרוב שפירה, אך הסימן הראשון לתסמינים הוא לרוב קרע קטלני. לכן, כל שנה כ-40,000 חולים בארצות הברית עוברים תיקון של מפרצת זו. עם זאת, ניתוח פתוח לתיקון המפרצת כרוך בתחלואה רבה ונחשב ניתוח אלקטיבי בסיכון גבוה. תיקון אנדווסקולארי הוצג בשנות התשעים של המאה הקודמת, כגישה פחות פולשנית, ושלושה מחקרים השוו בין שתי הפרוצדורות.
מחקר OVER הוא הגדול מבין מחקרים אלו; 881 חולים עם מפרצת תסמינית שהיו מועמדים לשתי הפרוצדורות, חולקו באקראי לניתוח פתוח (437 חולים) או תיקון אנדווסקולארי (444 חולים) והיו במעקב למשך עד תשע שנים. החולים נבחרו מ-42 מרכזים בארצות הברית והיו בגילאי 49 ומעלה בעת ההרשמה. למעלה מ-95% מהחולים עברו את התיקון הנדרש.
התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל-סיבה; תועדו 146 מקרי תמותה בכל קבוצה (יחס סיכון של 0.97 בהשוואת תיקון אנדווסקולארי לעומת ניתוח פתוח).
תועדו 10 מקרי תמותה על-רקע המפרצת בקבוצת הטיפול האנדווסקולארי (2.3%), לעומת 16 מקרי תמותה עם ניתוח פתוח (3.7%), הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית (p=0.22). החוקרים מדווחים על תיעוד של שישה מקרים של קרע של מפרצת בקבוצת התיקון האנדווסקולארי, כאשר עם ניתוח פתוח לא תועדו מקרים דומים (p=0.03).
דפוס הממצאים היה דומה לשני המחקרים האחרים, EVAR1 (United Kingdom Endovascular Repair 1) ו-DREAM (Dutch Randomized Endovascular Aneurysm Management). החוקרים ממחקר OVER דיווחו בעבר אל ירידה בשיעורי התמותה הבתר-ניתוחית עם תיקון אנדווסקולארי, שנותרה לאחר שנתיים (יחס סיכון של 0.63, p=0.04) ולאחר שלוש שנים (יחס סיכון של 0.72, p=0.05), אך לא לאחר מכן.
החוקרים מדווחים על אינטראקציה משמעותית בין גיל החולה וסוג הטיפול במחקר OVER. שיעורי ההישרדות היו טובים יותר בחולים מתחת לגיל 70 שנים עם תיקון אנדווסקולארי, אך נטו להיות טובים יותר עם ניתוח פתוח באלו בגילאי 70 ומעלה.
למרות שהמחקר לא התמקד באופן ספציפי בחולים שאינם מועמדים לניתוח פתוח בשל מחלתם או גיל מתקדם, הממצאים לפיהם בחולים צעירים יותר שיעורי ההישרדות בטווח הארוך היו טובים יותר לאחר תיקון אנדווסקולארי, תומכים במסקנה של מחקר UK EVAR-2, בו נבחנה אפשרות תיקון אנדוווסקולארי בחולים שאינם מתאימים לניתוח, אך מצא כי אין עדויות לכך.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במידה והחולה אינו מועמד לניתוח פתוח בשל גילו או מצבו הרפואי, אזי אין מקום לשקול תיקון אנדווסקולארי.
N Engl J Med 2012; 367:1988-97.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!