ממחקר תצפיתי חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology עולה כי בחולים המטופלים בסטטינים בעת אבחנה של מפרצת של אבי העורקים החזי התוצאות ארוכות הטווח טובות יותר, בעיקר מאחר שקיים סיכון נמוך יותר כי יידרשו לתיקון המפרצת.
מהממצאים עלה כי ישנה תועלת ברורה לסטטינים בחולים אלו.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 649 חולים עם מפרצת אבי העורקים החזי, כולל 147 שנטלו סטטינים בעת אבחנת המפרצת.
במהלך המעקב, שארך 3.6 שנים (חציון), 30 חולים שטופלו בסטטינים הלכו לעולמם, זאת בהשוואה ל-167 מהחולים שלא נטלו סטטינים (20% לעומת 33%, HR = 0.68, p=0.049).
שיעור יעד הסיום העיקרי, מדד משולב של תמותה, קרע , דיסקציה או תיקון של המפרצת, עמד על 59% עם סטטינים, בהשוואה ל-75% ללא טיפול בסטטינים (HR = 0.72, p=0.006).
לאחר תקנון למחלות רקע, הקשר בין טיפול בסטטינים ובין סיכון מופחת לתוצא הסיום העיקרי נבע בעיקר מירידה בצורך לתיקון המפרצת (HR = 0.57, p=0.003). מניתוח סטטיסטי עולה כי בקרב חולים שנטלו סטטינים סיכויי ההישרדות היו גבוהים יותר משמעותית (p=0.047).
לא ברור מהממצאים אם הטיפול בסטטינים האט את קצב התפתחות המפרצת. בתת-מחקר שכלל 46 חולים בקבוצת הטיפול בסטטינים ו-169 בקבוצת הביקורת, החוקרים השתמשו בשתי גישות שונות להערכת קצב גדילת המפרצת בלפחות שתי בדיקות הדמיה, שנערכו במרווח של חודש.
כאשר החוקרים התבססו על הערכה אינסטרומנטלית, קפדנית יותר, לא נמצא הבדל משמעותי בקצב גדילת המפרצת בין חולים שנטלו סטטינים ואלו שלא נטלו סטטינים (0.08 לעומת 0.09 סנטימטרים לשנה, בהתאמה, p=0.675). אולם, ההבדל היה משמעותי כאשר החוקרים העריכו את השינוי בקוטר כפונקציה ליניארית לאורך הזמן (0.09 לעומת 0.12 סנטימטרים לשנה בחולים שטופלו בסטטינים ואלו שלא טופלו בסטטינים, p=0.005).
החוקרים מודים כי אינם יודעים מה עומד בבסיס התועלת של הטיפול בסטטינים בחולים אלו. עם זאת, ייתכן כי לסטטינים השפעה מגנה פליאוטרופית. לתרופות אלו תכונות נוגדות-דלקת, וייתכן כי משפיעות על מספר תהליכים המעורבים בהתפתחות המפרצות.
החוקרים קוראים לערוך מחקרי פרוספקטיבי להערכת התועלת של הטיפול בסטטינים בחולים עם מפרצת של אבי העורקים החזי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!