ממטה-אנליזה חדשה שפורסמה ב-American Heart Journal עולה כי אין עדיפות להכנסת תומכנים לטיפול בהיצרות עורק הכליה, בהשוואה לטיפול תרופתי, וביצוע הפעולה באופן מילעורי במקום באופן כירורגי אינו משנה עובדה זו.
לדברי החוקרים, למרות שהוכח כי רה-וסקולריזציה כירורגית עדיפה על טיפול תרופתי בחולים עם היצרות משמעותית של עורק הכליה ויתר לחץ דם עמיד לטיפול, לא ברור אם הדבר נכון גם עבור רה-וסקולריזציה מילעורית.
במטרה לבחון את הנושא, החוקרים זיהו שישה מחקרים אקראיים להשוואת רה-וסקולריזציה מילעורית בנוסף לטיפול תרופתי בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד ב-1,208 חלים עם היצרות עורק הכליה.
מהנתונים עולה כי לאחר מעקב ממוצע של 29 חודשים חלה ירידה ממוצעת של 0.26 בתרופות לטיפול ביתר לחץ דם בחולים לאחר הכנסת תומכנים בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול תרופתי בלבד (p=0.001). זה היה כל היתרון.
החוקרים לא מצאו הבדלים משמעתיים בין חולים לאחר השתלת תומכנים ובין אלו לאחר טיפול תרופתי מבחינת השינוי בלחץ הדם הסיסטולי או הדיאסטולי. כמו כן, לא היה הבדל בשיעורי התמותה מכלל הסיבות, בשיעורי אי-ספיקת לב, אירועי שבץ מוחי, א שינוי בתפקוד הכלייתי.
לדברי החוקרים, הרושם הוא כי לא סביר כי השתלת תומכנים להיצרות עורק הכליה ושיפור זרימת הדם הכלייתית לא תביא לשיפור התפקוד הכלייתי. הם מעלים מספר הסברים אפשריים, אך ללא תלות בגורם הם קובעים כי דרושים מחקרים נוספים לזיהוי אוכלוסיית החולים בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לתועלת מרה-וסקולריזציה מילעורית של עורקי הכלייה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!