כאשר משווים בין חולי סוכרת ללא מחלת לב, ובין חולים לאחר התקף-לב ראשון שאינם חולים בסוכרת, עולה כי שיעור האירועים הכליליים המג’וריים לאחר עשר שנים גבוה יותר בקבוצת החולים לאחר התקף-לב ראשון, כך עולה ממאמר חדש שפורסם ב-Diabetes Care.
מהמחקר הפרוספקטיבי שנערך באוכלוסיה ים-תיכונית, עולה כי בקרב חולי סוכרת מסוג 2 תועדה בטווח הארוך היארעות נמוכה יותר של אנגינה לא-יציבה ואוטם לבבי פטאלי או לא-פטאלי, בהשוואה לחולים ללא-סוכרת לאחר התקף-לב ראשון.
החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון להערכת תת-קבוצות חולים לפי חומרת סוכרת, משך ואופי הטיפול, תוך השוואת הפרוגנוזה של חולי סוכרת וחולים לאחר אוטם לבבי.
מדגם המחקר כלל כ-4,500 חולים, בגילאי 30-74 שנים: 2,260 חולי סוכרת מסוג 2 ו-2,150 חולים לאחר אוטם לבבי. החולים בכל קבוצה לא סבלו מהמחלה שאפיינה את הקבוצה הנגדית.
בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 תועדו שיעורי היארעות נמוכים משמעותית למחלת לב כלילית לאחר עשר שנים (Adjusted HR = 0.54 בגברים ו-Adjusted HR = 0.28 בנשים) ותמותה קרדיווסקולארית (Adjusted HR = 0.26 בגברים ו-Adjusted HR = 0.16 בנשים) בהשוואה לחולים לאחר אוטם לבבי, שאינם חולים בסוכרת. בנוסף, בכל תת-קבוצות החולים עם סוכרת תועד סיכון נמוך משמעותית.
בחולים סוכרתיים תועד סיכון נמוך יותר לתמותה מכלל הסיבות (Adjusted HR = 0.44 בגברים ו-Adjusted HR = 0.28 בנשים).
החוקרים כותבים כי אעפ”י שמדובר בממצאים ראשוניים באוכלוסיה ים-תיכונית, התוצאות עולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים שנערכו בבריטניה ודנמרק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!