בעשור האחרון מחקרים רבים בחנו את ההשפעות השונות של אלדוסטרון (aldosterone). אחד הממצאים החשובים היה תפקידו הפתוגני של אלדוסטרון כגורם מעורר דלקת ופיברוזיס. כמו כן, דווח שאלדוסטרון קשור בהיווצרות פיברוזיס בשריר הלב ודלקת בכלי הדם על-ידי שפעול ציטוקינים שונים.

מחקר זה בחן את השפעת אלדוסטרון וספירונולקטון (spironolaktone), אנטגוניסט בלתי-סלקטיבי לרצפטור למינרלו-קורטיקואידים, על ייצורmonocyte chemoattractant peptide(MCP1) וקולגן בתרבית תאים. בנוסף לכך בחנו החוקרים את השפעת ספירונולקטון על נפרופתיה סוכרתית במודל חולדות.

בתאים נמצא שאלדוסטרון עודד יצירת MCP1 וקולגן, ואילו ספירונולקטון דכא פעילות זו. במודל החולדות נמצא שטיפול בספירונולקטון לא השפיע על רמת הגלוקוז או על לחץ הדם. עם זאת, הטיפול דיכא ביעילות הפרשת אלבומין בשתן ויצירת MCP1וחלבונים נוספים הקשורים בתגובה הדלקתית. כמו כן הטיפול מנע גלומרולוסקלרוזיס ויצירת קולגן בכליות של החולדות.

מתוצאות מחקר זה עולה שחסימת פעילות אלדוסטרון עשויה למנוע התקדמות נפרופתיה סוכרתית דרך מנגנונים המונעים דלקת ופיברוזיס.

Nephrology volume 10 Issue s2 page s37 October 2005.

לתקציר המאמר