מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שהוצג בכנס השנתי ה-52 של ה- American Society for Radiation Oncology (ASTRO), עולה כי בקרב חולי סרטן הערמונית נמצא קשר בין טיפול בנוגדי קרישה ובין ירידה בתמותה הספציפית למחלה, וכי הירידה בתמותה הייתה רבה יותר בחולים שקיבלו טיפול משולב באספירין ונוגדי קרישה.
החוקרים מסבירים כי חולי סרטן נמצאים בסיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם, וכי קיים קשר בין היסטוריה של הפרעות קרישה ובין עלייה בסיכון לממאירות.
במחקר קודם שפרסמו, מצאו החוקרים כי בחולי סרטן הערמונית שטופלו בהקרנות וקיבלו נוגדי קרישה נצפתה שליטה ביוכימית טובה יותר בגידול.
המחקר הנוכחי כלל 5,295 גברים עם אדנוקרצינומה ממוקמת של הערמונית, שעברו כריתה רדיקלית של הערמונית (n=3,523) או טופלו בהקרנות (n=1,772). גיל המשתתפים הממוצע היה 65 שנה, וחציון רמת ה-PSA היה 6 נ”ג/מ”ל. 28% מהם קיבלו טיפול לדיכוי אנדרוגני.
37% מהמשתתפים קיבלו טיפול בנוגדי קרישה בעת ההצטרפות או במהלך המעקב, כולל Warfarin (קומדין, n=428), Enoxaparin (קלקסן, n=26), Aspirin (אספירין, n=1,649) או שילוב שלהם (n=408). החוקרים מציינים כי 41% מהמשתתפים הוגדרו כבעלי מחלה בסיכון נמוך, 37% כבעלי מחלה בסיכון בינוני, ו-21% כבעלי מחלה בסיכון גבוה. יעד המחקר העיקרי היה הסיכון לתמותה ספציפית למחלה.
החוקרים מדווחים כי משתתפים שלא קיבלו טיפול בנוגדי קרישה היו צעירים יותר ממשתתפים תחת טיפול זה (64 שנה לעומת 66 שנה, p<0.01), והיו בעלי סיכוי רב יותר לעבור כריתה רדיקלית של הערמונית (69% לעומת 62%, p<0.01). ניקוד הגליסון ושלב הגידול הקליני (T) היו דומים בין 2 הקבוצות.
מתוצאות המחקר עולה כי לאחר חציון מעקב בן 59 חודשים, שיעור התמותה הספציפית למחלה לאחר 7 שנים היה 1% במשתתפים שטופלו בנוגדי קרישה לעומת 4% במשתתפים שלא קיבלו טיפול זה, ולאחר 10 שנים נצפה שיעור תמותה של 4% תחת טיפול בנוגדי קרישה, לעומת 10% ללא הטיפול (p<0.01).
לדברי החוקרים, בקרב משתתפים בעלי מחלה בסיכון גבוה נצפתה הירידה הגדולה ביותר בתמותה. בקבוצה זו, שיעור התמותה הספציפית למחלה לאחר 7 שנים היה 2% במי שטופל בנוגדי קרישה לעומת 8% ללא הטיפול, ושיעור התמותה לאחר 10 שנים היה 4% במי שטופלו בנוגדי קרישה, לעומת 22% ללא טיפול זה (p<0.01).
החוקרים מוסיפים כי יתרון ההישרדות יוחס בעיקר לנטילת אספירין. בניתוח רב-משתני נמצא קשר בין טיפול בנוגדי קרישה ובין ירידה בסיכון לתמותה הקשורה לסרטן הערמונית (HR 0.53, p<0.01). כמו כן נמצא קשר בין ירידה בסיכון לתמותה מסרטן הערמונית ובין ניקוד גליסון נמוך יותר, טיפול משולב בהקרנות ובדיכוי אנדרוגני, ונטילת סטטינים.
בדיון שנערך בכנס ציין מומחה מהתחום כי בעבר עלתה השערה שאספירין עשוי לשפר את ההישרדות בחולי סרטן. בעבודות קודמות נצפה לאספירין יתרון בסרטן המעי הגס, אך עד כה לא נצפו תוצאות עקביות בחולי סרטן הערמונית.
מתוך הכנס American Society for Radiation Oncology (ASTRO) 52nd Annual Meeting 2010.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!