בהרצאה אינטרנטית המופיעה באתר מדסקייפ, מציג ד”ר Paul Auwaerter , מהחטיבה למחלות זיהומיות בבית החולים ג’ון הופקינס, כמה גישות חדשות לטיפול בזיהומים בדרכי השתן.
אואטר מציין בפתיח שאחת התופעות השכיחות ביותר הן זיהומים חוזרים בדרכי השתן (UTI) בנשים פוסטמנפוזאליות, ולכן מידע חדש המגיע ממחקרים שנערכו לאחרונה עשוי לסייע בבחירת הטיפול.
אוארטר מסביר שאנטיביוטיקות במינון נמוך (כמו nitrofurantoin or trimethoprim/sulfamethoxazole ) נשארו הטיפול התקני למניעה. עם זאת, קיימת בקרב רבים התנגדות לשימוש בהם בשל הדאגה להתגברות העמידות לאנטיביוטיקות אלה, כמו גם העובדה שההוכחות ליעילות הן ממחקרים ישנים יותר (1) שנעשו בתקופה שבה העמידות של הפתוגנים העיקריים הייתה קטנה יותר.
במקביל, מעדכן אוארטר כי נמצא לאחרונה בשני מחקרים קלינים קטנים (2) אך רדנומליים ומבוקרים כי שימוש באסטרוגן טופיקלי מפחית זיהומים בדרכי השתן בשיעור של בין 33% ל-75% , ולכן הוא מסביר כי הוא תומך במתן אפשרות לנשים לשקול השימוש באסטרוגן טופיקלי. הוא מסביר גם שנשים שאינן אוהבות את האפליקציה הטופיקלית יכולות להשתמש גם בטבעת אסטרדיול וגינלית שאותה אפשר להחליף מידי 3 חודשים. הוא מצדד באפשרות זו שכן היא מאפשרת הימנעות מטיפול אנטימיקרוביאלי.
אפשרות נוספת אותה מציין אוארטר ואשר זכתה לחשיפה תקשורתית גדולה יותר לאחרונה היא השימוש בפרוביוטיקה. השימוש בה מבוסס על התאוריה שפרוביוטיקה מפחיתה את מס’ הפתוגנים מסוג גרם שלילי בפלורת הצואה, וייתכן שגם בפלורה הוגינלית , אשר ללא הטיפול הפרוביוטי עלולים לעבור לשלפוחית השתן ולגרום לזיהום.
אוארטר מציין כי מחקר שנעשה לאחרונה ע”י קבוצה הולנדית (3) בחן את השימוש ב-Lactobacillus שנלקח פעמיים ביום בהשוואה לטיפול במינון המקובל של trimethoprim/sulfamethoxazole למשך שנה. במחקר הזה נכללו 252 נשים עם הסטוריה של כ-7 אירועי UTI בממוצע, בשנה. בשתי הקבוצות הייתה ירידה במס’ ה-UTI החוזרים: 2.9 לשנה בקבוצת האנטיביוטיקה ו-3.3 לשנה בקבוצת הפרוביוטקיה. הזמו עד להופעת UTI ראשון היה 6 חודשים בקבוצת האנטיביוטיקה ו-3 חודשים בקבוצת האנטיביוטיקה. עם זאת, באופן לא מפתיע אצל הנשים בקבוצת האנטיביוטיקה נמצאה רק כ- 20%-40% עמידות של חיידקי Escherichia coli לעומת 80%-95% עמידות החיידק בנשים שקיבלו אנטיביוטיקה.
אוארטר מציין עוד שלמרות המגבלות המתודולוגיות של המחקר עדיין חשוב לדעת שהטיפול בפרוביוטיקה הפחית את ה-UTI מבלי עלייה של שיעורי העמידות.
בנוסף, הוא מציין שבשנה האחרונה, מחקר נוסף שנעשה ב-Lactobacillu בנרות וגינליים (4) ושפורסם ב-Clinical Infectious Diseases הראה נטייה להפחתת UTI , אך יש לזכור שאין עדיין מידע חד משמעי המצביע על היעילות של פרוביוטיקה.
מידע זה מתווסף על מה שמוכר זה שנים רבות ממחקרים קודמים שפורסמו בספרות על תמצית חמוציות ומיץ חמוציות (5,6). למעשה , הקבוצה ההולנדית (5) בחנה גם תמציות חמוציות בהשוואה לאנטיביוטיקה (trimethoprim/sulfamethoxazole ) ומצאה באופן לא מפתיע הרבה פחות עמידויות בקבוצת החמוציות, אך בסה”כ המידע על יעילות החמוציות אינו עקבי ואחיד.
לאור העובדה שאין עדיין מידע מוצק ומוחלט , אוארטר ממליץ לנסות 3 גישות בכדי לבחון את יעילותן במטופלות הספציפיות:
אוארטר מציין שאף אחת משלושת הגישות לא נחקרה מספיק באשר להשפעתה אך לפי נסיונו, גישות אלה נראות כפועלות בחלק מהמקרים של UTI ומאפשרות לו כרופא להימנע משימוש ארוך טווח באנטיביוטיקה או להקטנת השימוש באנטיביוטיקה.
זהו תחום שהוא מאמין שיש לחקור אותו בשל העלייה בעמידות שגורמת להתפשטות בעיה לא נעימה זו בקרב נשים רבות. הוא מספר שיש לו מטופלות רבות שלא ניתן לטפל ב-UTI שלהן באנטיביוטיקה בשל העמידות שפיתחו ולכן לחלק מהגישות שאינן אנטימיקרוביאליות יש ודאי מקום, שכן יש מעט מאוד אפשרויות נוספות להציע כיום לאותן נשים וגם לא נראה שיש ב”צנרת” טיפולים תרופתיים חדשים.
המקורות עליהם נסמכת ההרצאה
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!