במאמר שפורסם בכתב העת BMJ Open מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מרבית החולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן (Overactive Bladder) הפסיקו את הטיפול התרופתי הפומי למחלה ולא הקפידו על היענות לטיפול שנה אחת לאחר התחלת הטיפול. באופן כללי, הטיפול ב-Mirabegron (בטמינה) לווה בשיעורי היענות והקפדה על הטיפול לאורך זמן שהיו גבוהים יותר, בהשוואה לתכשירים אנטי-מוסקריניים.
החוקרים ביקשו לבחון את שיעורי היענות והקפדה לאורך זמן על טיפול תרופתי פומי להקלה על פעילות-יתר של שלפוחית השתן בתנאי עולם-אמיתי. הם ערכו חיפוש שיטתי בשישה מאגרים אלקטרוניים במטרה לזהות מחקרים תצפיתיים שהתמקדו בחולים שטופלו כנגד פעילות-יתר של שלפוחית השתן בתכשירים אנטי-מוסקריניים ו/או Mirabegron.
החיפוש העלה 3,897 מחקרים, מהם 30 נכללו בסקירה. בסיכומו של דבר, שיעורי הקפדה על הטיפול לאורך זמן נעו בין 5%-47%. במחקרים שדיווחו על נתונים אודות טיפול בתכשירים אנטי-מוסקריניים ו-Mirabegron (3 מחקרים), שיעורי הקפדה על הטיפול לאחר שנה אחת עמדו על 12-25% ועל 32-38%, בהתאמה. חציון משך הזמן עד להפסקת הטיפול עמד על פחות מחמישה חודשים עם תכשירים אנטי-מוסקריניים (למעט מחקר אחד בו דווח על 6.5 חודשים) ועל 5.6-7.4 חודשים עם Mirabegron.
שיעור החולים שהקפידו על הטיפול לאחר שנה אחת נע בין 15%-44%. במחקרים שדיווחו על היענות לטיפול בתכשירים אנטי-מוסקריניים ו-Mirabegron, ההיענות הייתה גבוהה יותר עם Mirabegron [יחס MPR (Medication Possession Ratio) של 0.59 לעומת 0.41-0.53; שיעור הימים המכוסים: 0.66 לעומת 0.55; וחציון MPR: 0.65 לעומת 0.19-0.49].
גורמים שהשפיעו על ההקפדה וההיענות לטיפול תרופתי כללו מגדר (נקבה), קבוצת גיל מבוגר, שימוש בתכשירים בשחרור-ממושך וחווית הטיפול.
משילוב נתונים אלו עם עדויות קודמות עולה כי יש לשקול מתן Mirabegron כטיפול תרופתי קו-ראשון בחולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן.
BMJ Open. 2018 Nov 21;8(11)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!