מאת ד”ר בן פודה שקד

מסמך חדש ובו הנחיות לטיפול בזעזוע מוח בילדים פורסם מטעם ה-American Academy of Pediatrics בגיליון ספטמבר של ירחון Pediatrics. על פי ההנחיות, ממליץ הארגון על גישה שמרנית יותר ביחס למדיניות החזרה לפעילות ומשחק עבור ילדים קטנים אשר סובלים מזעזוע מוח בעקבות פעילות ספורט.

החוקרים מסבירים כי על אף שקיים מחקר מועט בלבד ביחס לזעזוע מוח בקבוצת הגיל של חטיבת הביניים, הרי שקיימות ראיות לפיהן ספורטאים בתיכון מתאוששים בקצב איטי יותר בהשוואה לספורטאים במכללות, וכי אלו האחרונים מתאוששים בקצב איטי מזה של ספורטאים מקצועיים. לדבריהם, ניתן רק להניח כי במידה ומגמה זו נמשכת, הרי שילדים קטנים אלו עשויים להזדקק לפרק זמן ארוך עוד יותר על מנת להתאושש מזעזוע מוח, וזהו אכן המקרה לטענתם על סמך ניסיונם האישי.

במחקר נוסף אשר פורסם בנושא באותו גיליון נמצא כי על אף שהשתתפות בענפי ספורט מאורגנים ירדה לאחרונה בכ-13% במהלך פרק זמן של כעשור, הרי ששיעור הביקורים לחדרי מיון על רקע זעזוע מוח הלך ועלה, וזאת בלמעלה מ-50% בילדים בגילאי 8 עד 13 שנים ובלמעלה מ-200% באלו בגילאי 14 עד 19 שנים באותה תקופה.

באותו מחקר מדווחים החוקרים כי ילדים קטנים היוו כ-35% מבין 502,000 הביקורים בחדר המיון בשל זעזוע מוח אשר נרשמו בין השנים 2001 ו-2005. בסך הכל, הם מציינים כי כמחצית מביקורים אלו היו מיוחסים לפעילות ספורט, אולם 58% היו כאלו בקרב ילדים קטנים יותר.

בעוד שחשוב לעודד ילדים לשחק בפעילויות ספורט, טוענים החוקרים כי נתונים סטטיסטיים אלו מדגישים את החשיבות של הדאגה שינקטו בטכניקות מניעתיות המתאימות בעודם פעילים גופנית. לדבריהם, חשוב בנוסף לוודא שבמקרה ואכן מתרחשת פגיעה שכזו תהיינה פנייה לעזרה רפואית והקפדה על ההמלצות.

במחקר הראשון מדווחים החוקרים כי ספורטאים צעירים אשר מוחותיהם עודם מתפתחים מהווים אתגר טיפולי מאחר והם פגיעים יותר להשפעות של זעזוע מוח. מחקר נרחב בתחום בעשור האחרון סיפק לדבריהם הבנה טובה יותר של המהלך והסיבוכים ארוכי הטווח האפשריים, באופן שהביא לשינוי בהמלצות לטיפול. למרבה הצער, הם מוסיפים, הורים, מאמנים וספורטאים צעירים רבים עדיין סבורים ככל הנראה כי גיל הנעורים הינו תקופה בה הם ‘אינם ניתנים לשבירה’.

לדברי החוקרים, מסמך זה מפרט את הידע הקיים כיום בדבר זעזוע מוח הקשור בספורט בגילאי הילדות וההתבגרות. בין ההמלצות הספציפיות המתוארות בעבודתם זו נכללות ההנחיות הבאות:

–          ספורטאים הסובלים מזעזוע מוח צריכים לנוח- לא רק במובן הגופני כי אם גם במובן הקוגניטיבי- עד אשר חולפים התסמינים הן בעת מנוחה והן במאמץ. הדבר עשוי לדברי החוקרים להצריך שינוי של תוכניות בית הספר ואולי חופשה מהלימודים. החוקרים מציינים מניסיונם האישי כי ראו תלמידים אשר ציוניהם צנחו מ-A ל-C במהלך תקופת ההתאוששות מזעזוע מוח.

–          כל ילד אשר חווה זעזוע מוח צריך להיבדק בידי איש צוות רפואי ולקבל אישור רפואי בטרם ישוב לעסוק בספורט. לטענת החוקרים, רווחת עדיין התפישה השגויה לפיה ניתן ‘להתגבר בכוח’ על זעזוע מוח ללא צורך בבדיקת רופא.

–          גם במקרים בהם ספורטאים צעירים נעשים א-תסמיניים, עליהם להימנע מחזרה לעיסוק בספורט באותו היום בו אירע זעזוע המוח. החוקרים מספרים כי רק לפני עשר שנים, ספורטאי אשר היה סובל מזעזוע מוח בדרגה נמוכה יכול היה לשוב לספורט כבר תוך כ-15 דקות מחלוף התסמינים.

–          בדיקות נוירופסיכולוגיות עשויות לסייע אולם אינם מבססים אבחנה בפני עצמם או מכריעים לגבי המועד בו ניתן לשוב ולעסוק בספורט.

–          פרישה מענפי ספורט מגע עשויה להיות הכרחית עבור ספורטאים עם היסטוריה של זעזועי מוח מרובים. לדברי החוקרים, ידוע כי ספורטאים אשר חוו שלושה אירועים של זעזוע מוח מצויים בסיכון מוגבר פי 9 לחוות תסמינים חמורים יותר בהשוואה לאלו שמעולם לא חוו אירוע שכזה, וכי פעמים רבות תסמיניהם ממושכים יותר.

החוקרים מוסיפים כי חלק מהכלים האבחנתיים אשר שימשו בהקשר של זעזוע מוח אינם עדכניים עוד, לרבות שיטת הדירוג 3-tier אשר הייתה מצויה בשימוש נרחב. אותה שיטה התמקדה במידה רבה על נוכחות אובדן הכרה, אשר למעשה איננה מאפיין בולט במיוחד של אירועי זעזוע מוח הקשורים בספורט- שכן אובדן הכרה קיים רק בכ-10% ממקרים אלו.

במקום זאת, מציעים החוקרים כי עדיף לעשות שימוש בגישה פרטנית המבוססת על תסמינים. הם מפרטים כי סימני ותסמיני זעזוע מוח, אשר רבים מהם חופפים, מתחלקים לארבע קטגוריות: גופניים, קוגניטיביים, רגשיים ואלו הקשורים בשינה. לדבריהם, כאב ראש הינו התסמין השכיח ביותר. על אף שאובדן הכרה אינו מתרחש לעיתים תכופות, הרי שהמדובר בסימן חשוב אשר עשוי להצביע על הצורך בהמשך הבירור.

לדברי החוקרים, זעזועי מוח מהווים כ-8.9% מכלל הפגיעות בקרב ספורטאים בגילאי תיכון. קשה לטענתם לקבוע את השיעור המקביל בקרב ילדים ספורטאים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים מאחר וחסר מידע בנושא.

באשר לילדות, מציינים החוקרים כי הן מדווחות כסובלות מזעזוע מוח בשיעור גבוה יותר בהשוואה לבנים העוסקים באותם ענפי ספורט, אולם הסיבות לכך אינן ברורות. עבור הבנים, פוטבול נושא עמו את הסיכון הגבוה ביותר לזעזוע מוח, בעוד שבבנות שיעור זעזועי המוח הינו הגבוה ביותר בענפי הכדורגל והכדורסל.

במחקר השני, ביצעו החוקרים ניתוח רטרוספקטיבי של נתונים ממאגר ה-National Electronic Injury Surveillance System (NEISS) בין השנים 1997 ו-2007, ומאגר ה-NEISS All Injury Program (NEISS-AIP) בין השנים 2001 ו-2005.

החוקרים מסבירים כי מאגר ה-NEISS הינה מערכת איסוף מידע אשר הוקמה בידי ה-US Consumer Product Safety Commission ובה מדגם של מאה בתי חולים בארצות הברית עם מינימום של שש מיטות אשפוז וחדר מיון הפועל 24 שעות ביממה. מאגר ה-NEISS-AIP כולל 66 מבין 100 המרכזים הרפואיים המשתייכים ל-NEISS ואוסף מידע על פי סוג הפגיעה.

החוקרים חילקו את הילדים המשתתפים במחקר לכאלו בגילאי טרום-תיכון (8 עד 13 שנים) ואלו בגילאי תיכון (14 עד 19 שנים) ואת הגורמים לזעזוע המוח לקבוצות הבאות: כל הסיבות; כל הסיבות הקשורות בספורט; אלו הקשורות לספורט יחידים וענפי ספורט פנאי; ואלו הקשורות לענפי ספורט קבוצתי מאורגן.

על מנת לחשב את שיעורי הפגישות חישבו החוקרים צפי על פי ה-US Census Bureau ועשו ממוצע לכלל האוכלוסייה במהלך פרק הזמן של חמש שנות המעקב. המידע ביחס להשתתפות בספורט הגיע מה-National Sporting Goods Association, אשר מבצע סקרים שנתיים בדואר של כ-30,000 בתי אב בארצות הברית.

החוקרים מצאו כי אחד מבין כל אלף ילדים בגילאי 8 עד 13 ושלושה מבין כל אלף מתבגרים בגילאי 14 עד 19 שנים הופנו לבית חולים בשל זעזוע מוח אשר התרחש במהלך אחד מחמשת ענפי הספורט המאורגן השכיחים בהקשר זה. הם מדווחים כי מרבית המקרים בקרב ילדים קטנים אירעו במהלך משחק פוטבול (22.6% מכלל מקרי זעזוע המוח הקשורים בספורט), ואחריו כדורסל (9.2%), כדורגל (7.7%), הוקי קרח (3.8%) וכדור-בסיס (3.5%). בילדים גדולים יותר, פוטבול היה אחראי ל-53% מכלל מקרי זעזועי המוח הקשורים בספורט קבוצתי, בעוד שכדורגל היה אחראי ב-18%, כדורסל ב-16%, הוקי ב-8% וכדור-בסיס ב-5%.

באשר לשיעור זעזוע המוח, מציינים החוקרים כי הורי קרח היה ענף הספורט בעל השיעור הגבוה ביותר עבור שתי קבוצות הגיל (10 ו-29 ל-10,000 בקבוצות הגיל הצעירה והמבוגרת יותר, בהתאמה), ולאחריו פוטבול (8 ו-27 ל-10,000, בהתאמה), ואחריהם כדורגל, כדורסל וכדור-בסיס.

על אף שענף הפוטבול הראה את מספר אירועי זעזוע המוח הרב ביותר, השיעור הגבוה ביותר היה למעשה בהוקי קרח, מסבירים החוקרים. לדבריהם, בשני ענפי ספורט אלו יש לוודא כי הקסדה מתאימה היטב לראש הילד ולהימנע מעידוד הילדים לשחק בצורה אגרסיבית יתר על המידה.

החוקרים טוענים כי שחקני הוקי צריכים להיות מוקד מיוחד לחינוך ביחס למניעת זעזועי מוח וטיפול בהם מאחר וענף ספורט זה הינו בין ענפי הספורט המובילים הקשורים במגע בארצות הברית.

באשר לכדורגל, מציעים החוקרים כי מדדים כגון ריפוד של עמודי השער ווידוא שתנאי המגרש בטוחים עשויים לסייע בצמצום שיעור זעזועי המוח, אשר בדרך כלל אינם נגרמים בעקבות נגיחת הראש בכדור כי אם התנגשות בין שחקן לזולתו.

על אף שהשתתפות בענפי ספורט מאורגן ירדה ב-13% כאמור בין השנים 1997 ו-2007, הרי שהביקורים לחדר המיון בשל זעזוע מוח הקשור בספורט קבוצתי עלו משמעותית בקרב כל קבוצות הגיל שנבדקו, מדווחים החוקרים, אולם הסיבות לכך לא ידועות. הם מציעים כי יתכן והדבר נובע מעלייה במודעות ובדיווח של מקרים אלו, או לחילופין מהעלייה במידת התחרותיות של הספורט או מהעובדה כי ילדים כיום הינם גדולים יותר (במידות גופם) מכפי שהיה בעבר.

בעוד שיש המצביעים על הפתחות מגוון של ענפי ספורט בפני ספורטאים צעירים, מציינים החוקרים כי שיעורי זעזוע המוח הגבוהים ביותר נרשמים ככל הנראה בענפי ספורט אשר היו קיימים בגילאים אלו מזה זמן.

סיבה אפשרית נוספת לממצא זה הינה העלייה באינטנסיביות של התחרותיות, באופן בו הדחף לנצח גובר על פני הדאגה לבטיחותו של הילד, מציעים החוקרים. על ההורים, המאמנים והשחקנים להתבונן בצורה נכונה על הדברים ולהבין כי הבריאות הינה העדיפות הראשונה, הם טוענים.

ביחס לענפי ספורט פנאי וספורט יחידים, מדווחים החוקרים כי רכיבה על אופניים הביאה למספר הרב ביותר של ביקורים בבתי חולים בשל זעזוע מוח בכל קבוצות הגיל (18,252 מקרים בקבוצת הגיל הצעירה ו-11,031 מקרים בקבוצת הגיל המבוגרת יותר) פעילויות במגרש המשחקים וסקי היו הגורמים הבאים בשכיחותם לזעזוע מוח בקטגוריה זו בקרב ילדים קטנים, בעוד שבקבוצת הגיל המבוגרת יותר היו אלו סקי שלג ואומנויות לחימה.

החוקרים מוסיפים כי יש צורך בפחות כוח של פגיעת הראש על מנת לגרום לתסמינים קליניים בילדים בהשוואה למבוגרים, על פי נתוני הרקע של מחקרם זה. לדבריהם, ישנן רמזים לכך שזעזוע מוח בקרב ילדים קטנים יותר, אשר עדיין מפתחים את כישוריהם הבסיסיים, עלול לגרום לבעיות התפתחותיות וקוגניטיביות ארוכות טווח קשות יותר.

Pediatrics. 2010;126:e449-e556, 596-615

לידיעה במדסקייפ