הישרדות שתל כליה לאחר דחיה בתיווך-נוגדנים עדיפה באופן פרדוקסאלי בחולים להם נוגדנים ספציפיים לתורם עוד בטרם ההשתלה, בהשוואה לחולים שפיתחו נוגדנים חדשים לתורם לאחר השתלת הכליה, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology.

החוקרים ערכו השוואה בין חולים עם דחיית שתל בתיווך-נוגדנים על-רקע נוגדנים קיימים כנגד התורם אל מול חולים עם דחיה דומה על-רקע התפתחות נוגדנים חדשים לאחר ההשתלה. מדגם המחקר כלל 205 חולים עם דחיית שתל על-רקע נוגדנים משבעה מרכזי השתלות. ב-50.2% מהחולים זוהו נוגדנים עוד בטרם ההשתלה וב-49.8% התפתחו נוגדנים חדשים לאחר ההשתלה. חציון הזמן לאבחנת דחיית שתל על-רקע נוגדנים עמד על 388 ימים.

עם זאת, חציון הזמן עד לאבחנת דחיית שתל על-רקע נוגדנים היה הרבה יותר קצר באלו עם נוגדנים קיימים כנגד התורם (85 ימים), בהשוואה לאלו שפיתחו נוגדנים חדשים לאחר ההשתלה (1,437 ימים).

החוקרים לא זיהו הבדלים בתפקוד הכלייתי בין חולים עם נוגדנים קיימים ואלו עם נוגדנים חדשים לאחר ההשתלה בעת אבחנת דחיית השתל.

מנגד, החוקרים זיהו קשר בין דחיית שתל על-רקע נוגדנים חדשים כנגד התורם ובין פרוטאינוריה משמעותית יותר (1.51 גרם/גרם קריאטינין בהשוואה ל-0.51 גרם/גרם קריאטינין), אם כי שיעור גבוה יותר של ביופסיות מחולים עם נוגדנים קיימים היו תת-קליניות (22.3% לעומת 8.8%). אולם, ההבדלים בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות.

החוקרים מציינים כי מדובר במחקר הראשון שהוכיח כי דחיית שתל על-רקע נוגדנים קיימים כנגד התורם זוהתה בשלב הרבה יותר מוקדם לאחר ההשתלה, בהשוואה לדחיית שתל על-רקע נוגדנים חדשים, והטיפול היה אגרסיבי יותר. להבדלים אלו בלוח הזמנים עשויה להיות השפעה מרכזית על הפרוגנוזה העדיפה במקרים של דחיית שתל על-רקע נוגדנים קיימים כנגד התורם.

J Am Soc Nephrol. Published online March 2, 2017

לידיעה במדסקייפ