Transplantation

האם התחלה מאוחרת של דיאליזה בחולים עם מחלת כליות כרונית מביאה לתוצאות פחות טובות? (מתוך כנס European Renal Association-European Dialysis and Transplant Association)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר רב-מרכזי חדש אשר הוצג בכנס השנתי של ה-European Renal Association-European Dialysis and Transplant Association (ERA-EDTA) עולה כי חולים עם מחלת כליות כרונית (Chronic Kidney Disease, CKD) בדרגה 5 שהוקצו אקראית להתחיל את טיפולי הדיאליזה כשמגיעים לקצב סינון גלומרולרי משוער (Estimated glomerular filtration rate, eGFR) נמוך יותר הראו תוצאות דומות לאלו שהחלו את הדיאליזה מוקדם יותר. תוצאות המחקר פורסמו גם בגיליון יוני של ירחון New England Journal of Medicine (NEJM).

במהלך תקופת מעקב חציונית של 3.59 שנים, לא נצפו הבדלים מובהקים בתמותה או בתדירות תופעות הלוואי בין קבוצת החולים שהחלו דיאליזה מוקדם ובין קבוצת החולים שהחלו מאוחר יותר.

החוקרים מסבירים כי בבסיס הרעיון לעריכת המחקר הנוכחי עמדה השונות הקיימת בעשייה הקלינית בשאלה זו והמגמה העולמית לעבר התחלה מוקדמת יותר של טיפולי הדיאליזה. לדבריהם, רופאים חוששים שמא דחיית ההפניה והתחלת טיפולי הדיאליזה עלולה להשפיע לרעה על הפרוגנוזה. לפיכך, ביקשו במחקרם זה לבחון שמא התחלה מוקדמת של דיאליזה בחולים עם CKD בדרגה 5 הפחיתה את שיעור התמותה הכולל.

בין החודשים יולי 2000 ונובמבר 2008, 828 חולים מאוסטרליה וניו-זילנד בגילאי 18 שנים ומעלה הסובלים ממחלת כליות כרונית מתקדמת ומראים רמות eGFR של 10.0-15.0 mL/min/1.73m2 הוקצו אקראית להתחיל דיאליזה כשערכי ה-eGFR שלהם בין 10-14 mL/min/1.73m2 (קבוצת הטיפול המוקדם, ובה 404 חולים) או לחילופין כאשר הערכים מגיעים ל-5-7 mL/min/1.73m2 (קבוצת הטיפול המאוחר, ובה 424 חולים). החולים יכלו לעבור דיאליזה פריטוניאלית מתמשכת או המו דיאליזה, על פי העדפת הרופא המטפל. החולים בקבוצת הטיפול המאוחר יכלו להתחיל בטיפולי הדיאליזה כבר ב-eGRF של למעלה מ-7.0 mL/min/1.73m2 באם המליץ על כך הרופא, כמו למשל בעקבות תסמיניהם.

החוקרים מציינים כי כל המאפיינים הבסיסיים היו דומים בין שתי הקבוצות, לרבות הגורם למחלת הכליות הסופנית, תחלואה נלווית וסוגי התרופות שנטלו, וכי הקבוצות לא נבדלו משמעותית ביחס להתערבויות התרופתיות שקיבלו במהלך תקופת המעקב.

בתחילת המעקב, רמות ה-eGFR כפי שהוערכו באמצעות משוואת Cockroft-Gault (C-G eGFR) הייתה עבור שתי הקבוצות 13±1.4 mL/min/1.73m2, משקל החולים הממוצע עמד על 82 ק”ג וגילם היה 60 שנים בממוצע.

החולים מצויים היו תחת טיפול ומעקב נפרולוג למשך 30 חודשים לפני ההקצאה האקראית. 59 חולים הוקצו אולם לא החלו טיפול עד לתום תקופת המעקב, וזאת בעיקר מכיוון שרמות ה-eGFR שלהם לא ירדו לערכי המטרה או בשל מוות. במהלך המעקב, 78 חולים מקבוצת הטיפול המוקדם ו-74 חולים מקבוצת הטיפול המאוחר עברו השתלת כליה ונתוניהם נפסלו מניתוח.

החוקרים מדווחים כי בעת תחילת טיפולי הדיאליזה, הייתה רמת ה-C-G eGFR 12.0 mL/min/1.73m2 עבור קבוצת הטיפול המוקדם ו-9.8 mL/min/1.73m2 עבור קבוצת הטיפול המאוחר, עם הפרש ממוצע של 2.2 mL/min/1.73m2 (95% CI = 1.8-2.6; p < 0.001). בקבוצת הטיפול המוקדם, 18.6% החלו דיאליזה עם רמות C-G eGFR של פחות מ-10 mL/min/1.73m2, ואולם 75.9% מהחולים בקבוצת הטיפול המאוחר החלו דיאליזה עם רמות הגבוהות מ-7 mL/min/1.73m2, וזאת בעיקר בשל אורמיה (כך ב-234 חולים), עומס נוזלים (28 חולים) או החלטה של הרופא המטפל (25 חולים).

החוקרים מוסיפים כי החולים בקבוצת הטיפול המוקדם החלו טיפולי הדיאליזה תוך 1.8 חודשים בממוצע, לעומת 7.4 חודשים בממוצע בקבוצת הטיפול המאוחר, משמע הפרש של כחצי שנה. עם זאת, לא נצפה הבדל ביחס לפרק הזמן עד לתמותה בין שתי הקבוצות. תוך התייחסות לעקומת התמותה המצטברת לעומת הזמן, מסבירים החוקרים כי שני הקווים שהתקבלו הינם ליניאריים, וחופפים זה את זה לחלוטין. יחס הסיכון עמד על 1.04 בקבוצת הטיפול המוקדם (95% CI = 0.83-1.30; p = 0.75), ופרק הזמן החציוני למוות היה כ-7 שנים.

בנוסף, ביקשו החוקרים לבחון תוצאים נוספים, לרבות שילוב של אירועים קרדיווסקולאריים קטלניים או שאינם קטלניים, סך האירועים הזיהומיים והסיבוכים הזיהומיים. לדבריהם, אף אחד מתוצאים אלו לא הראה הבדל מובהק בין הקבוצות.

החוקרים מדגישים כי לא נצפתה עלייה בסיבוכים כתוצאה מהטיפולים. לא היו הבדלים בין הקבוצות ביחס לצורך ברביזיה של הגישה הורידית, זיהום של אתר הגישה, הפרעות רציניות במאזן הנוזלים והאלקטרוליטים המצריכות אשפוז או צורך בקטטר גישה זמני לדיאליזה. בניתוח של תת-קבוצה של החולים, נמצא כי התוצאים שנבדקו לא נבדלו בצורה מובהקת על פי eGFR בסיסי, גיל, מין, סוכרת, מדד מסת הגוף (BMI), סיפור של מחלה קרדיווסקולארית או רמות אלבומין.

לפיכך, החוקרים טוענים כי תוצאותיהם מעידות על כך שהתחלה מוקדמת ומתוכננת של דיאליזה בחולים עם מחלת כליות בדרגה 5 במחקרם זה לא הייתה קשורה בשרידות משופרת או בתוצאות קליניות טובות יותר. בנוסף, ניתוח נתונים של תת-קבוצות שהוגדרו מראש מראה כי תוצאות אלו היו עקביות, וכי על אף הפרדה משמעותית קלינית הן ביחס ל-eGFR והן ביחס למועד התחלת טיפולי הדיאליזה, לא נצפו הבדלים. עם זאת, הם מציינים כי תוצאותיהם מראות כי בסביבה המאפשרת ניהול החולים מקרוב, ניתן לדחות את טיפולי הדיאליזה עד שערכי ה-GFR יורדים אל מתחת ל-7 mL/min/1.73m2 או עד להופעת סממנים קליניים מקובלים יותר לצורך בהתחלת הדיאליזה, וכי אין צורך להתחיל את הדיאליזה על בסיס הערכת ה-GFR לבדה.

לדברי החוקרים, עלה בידם לספק ראיות באיכות דרגה A לניסוח המלצות. הם טוענים כי חלק מיתרונות מחקרם זה טמונים בכך שבוצע במגוון סביבות קליניות וכי כלל מעקב ארוך טווח ומלא אחר החולים.

אחד מהכותבים של מאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, משבח את המחקר, ועם זאת מעלה חשש שמא כעת, לאור תוצאותיו, עלולות ממשלות או גורמים מממנים אחרים לכפות חוקים לפיהם יותחל הטיפול בדיאליזה מאוחר יותר. למעשה, הוא מוסיף, המחקר הנוכחי מוכיח בפעם הראשונה במחקר טוב כי תסמינים קליניים הם שצריכים להנחות את קביעת מועד התחלת הדיאליזה, ולא מספרים של בדיקות מעבדה.

במאמר המערכת מציינים הכותבים כי 76% מהחולים שאמורים היו להתחיל את טיפולי הדיאליזה מאוחר החלו אותם בפועל מוקדם יותר מסיבות קליניות. משמעות הדבר לטענתם, כי כאשר החולה מתחיל לסבול מתסמיני המחלה, על הקלינאי לשקול התחלת דיאליזה וזאת ללא תלות בתפקוד הכלייתי.

מומחה בתחום הפרמקולוגיה הקלינית אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי תוצאות המחקר הנוכחי ברורות מאוד, ועם זאת מעלה את אותה הנקודה לפיה מרבית החולים בקבוצת הטיפול המאוחר למעשה החלו את טיפולי הדיאליזה בטרם הגיעו לערכי היעד וזאת בעיקר בשל תסמיני אורמיה.

לדברי המומחה, נותרת פתוחה השאלה מה היה קורה לו מרבית החולים בקבוצה זו אכן היו מתחילים את הדיאליזה מאוחר כמתוכנן. מאידך, הוא משבח את החוקרים ומוסיף כי אין הדבר משנה במידה רבה, מאחר ועלה בידם להשיב על שאלה חשובה יותר. הוא מסכם כי על הקלינאים לפעול על פי צרכי המטופל הפרטני, ולא בהכרח על פי מספר בודד, המופיע בהנחיות לטיפול.

מתוך הכנס השנתי של ה-European Renal Association-European Dialysis and Transplant Association (ERA-EDTA) שנערך בחודש יולי 2010 במינכן.

NEJM 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • דיאטה עתירת-סיבים משחררת הורמון מדכא תאבון (Science Translational Medicine)

    דיאטה עתירת-סיבים משחררת הורמון מדכא תאבון (Science Translational Medicine)

    דיאטה עתירת סיבים משפיעה על המטבוליזם של המעי הדק ומעודדת שחרור הורמון מעי מדכא-תאבון, PYY (או Peptide Tyrosine Tyrosine), יותר מדיאטה דלת-סיבים, זאת ללא תלות בהרכב המזון, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Science Translational Medicine. החוקרים בחנו את ההשפעה של דיאטה דלת סיבים ועתירת סיבים על שחרור הורמוני מערכת עיכול, כולל PYY ו-GLP-1. […]

  • שכיחות גבוהה של גאוט בחולים לאחר השתלת לב או ריאה (Front Transplant)

    שכיחות גבוהה של גאוט בחולים לאחר השתלת לב או ריאה (Front Transplant)

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Frontiers in Transplantation עולה כי גאוט נפוץ מאוד בחולים לאחר השתלת לב ו/או ריאות, כאשר אבחנה קודמת של גאוט טרם ההשתלה מנבאת התפתחות מחלה תסמינית לאחר ההשתלה. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גאוט עשוי להתפתח לאחר השתלת איבר סולידי עם השלכות משמעותיות על בריאות החולים. בהעדר מידע אודות שיעורי […]

  • חשיפה לזיהום אוויר לפני לידה מלווה בסיכון מוגבר לשיתוק מוחין (JAMA Netw Open)

    חשיפה לזיהום אוויר לפני לידה מלווה בסיכון מוגבר לשיתוק מוחין (JAMA Netw Open)

    חשיפה לפני הלידה לחומר חלקיקי בקוטר של עד 2.5 מיקרומטר מלווה בסיכון מוגבר לאבחנה של שיתוק מוחין בצאצא, כך מדווחים חוקרים מקנדה במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Network Open. החוקרים בחנו את הקשר בין חשיפה לפני הלידה למזהמים באוויר ובין הסיכון לשיתוק מוחין בלמעלה ממיליון לידות במועד באונטריו, קנדה, בין 2002 ועד 2017. חשיפה לפני […]

  • חשיפה לשדה קרב מעלה את הסיכון לכאב כרוני בנשים בצבא (JAMA Netw Open)

    חשיפה לשדה קרב מעלה את הסיכון לכאב כרוני בנשים בצבא (JAMA Netw Open)

    חשיפה לשדה קרב מלווה בסיכון מוגבר לכאב כרוני בקרב נשים בשירות פעיל בצבא ארצות הברית ובנות זוג של אנשי צבא בשירות פעיל, כאשר מצב סוציו-אקונומי נמוך והפרעות פסיכיאטריות מעלות עוד יותר את הסיכון לכאב כרוני, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. החוקרים בחנו את הנתונים ממערכת Military Health System לזיהוי אבחנות של […]

  • פעילות מחלה נמוכה לאורך זמן בחולי לופוס מלווה בסיכון מופחת לפגיעה באיברי מטרה והתלקחויות (The Lancet Rheumatology)

    פעילות מחלה נמוכה לאורך זמן בחולי לופוס מלווה בסיכון מופחת לפגיעה באיברי מטרה והתלקחויות (The Lancet Rheumatology)

    פעילות מחלה נמוכה לאורך זמן בחולי לופוס ( Lupus Low Disease Activity State, או LLDAS) או הפוגה ממושכת לאורך שלושה חודשים מלווה בסיכון מופחת משמעותית לפגיעה באיברי מטרה והתלקחויות בחולי לופוס, כאשר פעילות מחלה נמוכה לאורך פרק זמן ארוך יותר מלווה בירידה גדולה עוד יותר בסיכון לסיבוכים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת […]

  • מה בין משך השינה ובין לחץ הדם בצעירים? (Pediatrics)

    מה בין משך השינה ובין לחץ הדם בצעירים? (Pediatrics)

    במאמר שפורסם בכתב העת Pediatrics מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי משך שינה ארוך יותר והתחלת שינה בשעה מוקדמת יותר מלווים במדדי לחץ דם נמוכים יותר. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כיום אין בהמלצות התייחסות ליעד דפוסי שינה אופטימאליים כטיפול ביתר לחץ דם. כעת הם בחנו את הקשר בין משך ומועד שינה […]

  • שכיחות גבוהה של דום נשימה חסימתי בשינה בחולים עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני (J Clin Endocrinol Metab)

    שכיחות גבוהה של דום נשימה חסימתי בשינה בחולים עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני (J Clin Endocrinol Metab)

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism עולה שכיחות גבוהה של דום נשימה חסימתי בשינה בחולים עם אבחנה של היפראלדוסטרוניזם ראשוני, כאשר זוהה קשר הדוק בין הפרעת הנשימה בשינה ובין היפרפילטרציה כלייתית. במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את השכיחות של דום נשימה חסימתי בשינה בחולים עם היפראלדוסטרוניזם ראשוני ולהעריך את […]

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה