מחלה תת-קלינית של בלוטת התריס אינה צפויה להוביל לדיכאון בגברים מבוגרים, ומכאן עולה כי אין צורך בבדיקות סקר שגרתיות באוכלוסיה זו, כך קובעים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהדורת ספטמבר של American Journal of Geriatric Psychiatry.
לדברי החוקרים, מחקר Health in Men Study כלל קרוב ל-4,000 גברים מאוסטרליה מעל גיל 65 שנים, שלא סבלו ממחלה גלויה של בלוטת התריס, ומתוצאותיו עולה כי ריכוז TSH (Thyroid Stimulating Hormone) ותירוקסין חופשי לא השפיעו על הסיכויים להתפתחות דיכאון עד חמש שנים לאחר מכן.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-3,900 גברים בגילאי 69-87 שנים (גיל ממוצע של 75.3 שנים) שעברו בדיקות סקר בין השנים 1996-1999. בדיקות מעקב נערכו בין השנים 2001-2004.
תסמיני דיכאון נמדדו על-סמך מדד Geriatric Depression Society. החוקרים אספו גם מידע דמוגראפי ודגימות דם בזמן צום, וכן ערכו בדיקות להערכת תפקוד בלוטת התריס.
מהתוצאות עולה כי 4% מהגברים סבלו מדיכאון קליני. רמות TSH ותירוקסין חופשי היו דומות בגברים עם ובלי דיכאון, ולא השפיעו כלל על הסיכוי לנוכחות דיכאון או הסיכון להופעת דיכאון.
במהלך חמש שנות המעקב, לא נמצא קשר מובהק בין תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס ובין היארעות דיכאון (HR = 0.7) ולא זוהו מקרים של דיכאון בגברים עם יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס.
יחס הסיכויים לדיכאון עמד על 0.8 בנוכחות תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס ו-1.4 בנוכחות יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס.
משילוב הממצאים עולה כי הורמוני בלוטת התריס אינם צפויים לשחק תפקיד חשוב בהתפתחות דיכאון בגברים מבוגרים. להערכת החוקרים, ייתכן כי הקשר שתואר במחקרים קודמים אודות מחלה תת-קלינית של בלוטת התריס ודיכאון הינו תוצא של הטיית בחירה וערפלנים שונים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במידה וחולים עם דיכאון אינם מפתחים סימנים קליניים המעידים על מחלה גלויה של בלוטת התריס, אין מקום לערוך בדיקות סקר להערכת תפקוד בלוטת התריס.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!