במאמר שפורסם בכתב העת Thyroid מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ריכוז תירוגלובולין בדם לאחר כריתת אונה של בלוטת התריס עשוי לסייע בחיזוי הסיכון להישנות ממאירות פפילארית של בלוטת התריס במבוגרים.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 1,451 מבוגרים עם ממאירות פפילארית של בלוטת התריס, אשר עברו כריתת אונה של בלוטת התריס בין השנים 2000 עד 2014. הישנות אזורית ומקומית הוגדרו על-סמך ציטולוגיה או פתולוגיה. ריכוז תירוגלובולין ונוגדנים כנגד תירוגלובולין נמדדו כל שישה חודשים לאחר כריתת האונה למשך חמש שנים, לאחר מכן הושלמו מדידות כל 12 חודשים.
החוקרים בחנו את הנתונים בעד חמש נקודות זמן לאורך המעקב, תוך סיווג המשתתפים לאלו ללא עדות לנוגדנים כנגד תירוגלובולין (1,050 חולים) ואלו עם עדות לנוגדנים אלו (401 חולים).
לאחר חציון מעקב של 72 חודשים, 6.3% מהחולים ללא עדות לנוגדנים כנגד תירוגלובולין ו-6.6% מאלו עם עדת לנוגדנים, אובחנו עם הישנות הממאירות. בשתי הקבוצות לא תועדו מקרי תמותה לאורך המעקב.
בקבוצת החולים ללא עדות לנוגדנים כנגד תירוגלובולין הריכוז הממוצע של תירוגלובולין בבדיקה הראשונה לאחר הניתוח עמד על 12.3 ננוגרם/מ”ל וריכוז תירוגלובולין האחרון עמד על 9.3 ננוגרם/מ”ל. בקרב משתתפים עם עדות לנוגדנים תועד ריכוז נוגדנים ממוצע של 430.3 יחידות/מ”ל בבדיקה הראשונה לאחר הניתוח ושל 340.2 יחידות/מ”ל בבדיקה האחרונה.
מניתוח סטטיסטי להערכת האפשרות להתבסס על ריכוז תירוגלובולין לחיזוי הישנות עלה כי השטח מתחת לעקומה עמד על 0.81. על-פי מודל הניבוי, ריכוז תירוגלובולין האחרון והיחס בין ריכוז תירוגלובולין במדידה השניה לאחרונה היו בעלי הערך המנבא הטוב ביותר של הישנות הממאירות, כאשר ערך הסף האופטימאלי של תירוגלובולין אחרון עמד על 11 ננוגרם/מ”ל. בקרב משתתפים בהם ריכוז תירוגלובולין האחרון עמד על 11 ננוגרם/מ”ל ומעלה שיעורי הישנות מחלה עמדו על 23.5%, בעוד שבאלו עם ריכוז תירוגלובולין אחרון נמוך מ-11 ננוגרם/מ”ל תועדו שיעורי הישנות של 4.4%.
מניתוח נפרד של הנתונים עלה כי ערך הסף האופטימאלי של ריכוז תירוגלובולין ראשון לחיזוי הישנות עמד על 5.3 ננוגרם/מ”ל. בחולים עם ריכוז תירוגלובולין ראשון של 5.3 ננוגרם/מ”ל ומעלה תועדו שיעורי הישרדות ללא-הישנות שהיו נמוכים יותר, בהשוואה לאלו עם ריכוז תירוגלובולין נמוך יותר (76.2% לעומת 93.3%, בהתאמה, p<0.001). ריכוז תירוגלובולין ראשון מוגבר לווה בשיעורי הישרדות ללא-הישנות נמוכים יותר בחולים עם ממאירות בדרגת סיכון נמוכה ובינונית, בהשוואה לחולים עם בסיכון גבוה.
באשר לרמות נוגדנים כנגד תירוגלובולין, השטח מתחת לעקומה לחיזוי הישנות לא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שארית רקמת בלוטת תריס, מדידת ריכוז תירוגלובולין בדם עשויה לסייע בחיזוי ובזיהוי הישנות ממאירות לאחר כריתת אונה בשל ממאירות פפילארית של בלוטת התריס.
Thyroid 2021
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!