טיפול בוגד-קרישה פומי לאורך צנתור כלילי לא-מתוכנן לא לווה בסיכון מוגבר לסיבוכים וייתכן ואף ישנה עדיפות על המשך הטיפול, בהשוואה להשהיית הטיפול סביב הפרוצדורה בחולים תחת טיפול נוגד-קרישה ארוך-טווח, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC: Cardiovascular Interventions.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אי נתונים רבים אודות הטיפול האופטימאלי בנוגדי-קרישה סביב התערבות כלילית. מטרת המחקר הייתה להשוות את תוצאות התערבות כלילית מילעורית בעקבות השהיית טיפול נוגד-קרישה פומי, אל מול המשך הטיפול התרופתי.
החוקרים זיהו את כל החולים במאגר SWEDEHEART אשר נטלו טיפול נוגד-קרישה פומי ואושפזו ועברו התערבות כלילית מילעורית או אנגיוגרפיה כלילית בין השנים 2005-2017.. הם בחנו את סיבוכים לבביים וצרברווסקולאריים מג’וריים (תמותה, אוטם לבבי, או אירוע מוחי) ואירועי דמם לאחר 120 ימים.
מדגם המחקר כלל 6,485 חולים: 3,322 חולים בהם הושהה טיפול נוגד-קרישה פומי ו-3,163 חולים שהמשיכו בטיפול נוגד-קרישה לאורך הפרוצדורה.
שיעורי ההיארעות המצטברים של סיבוכים קרדיווסקולאריים וצרברווסקולאריים מג’וריים עמדו על 8.2% (269 אירועים) בקרב חולים בהם הושהה הטיפול ועל 8.2% (254 אירועים) בקרב אלו שלא הפסיקו את הטיפול סביב ההתערבות. לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בסיכון המתוקן לסיבוכים קרדיווסקולאריים וצרברווסקולאריים מג’וריים. בדומה, לא תועדו הבדלים בסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים או צרברווסקולאריים מג’וריים או אירועי דמם (12.6% לעומת 12.9%, בהתאמה).
הסיכון לדימום מג’ורי או מינורי באשפוז לא היה שונה בין הקבוצות. עם זאת, בקרב חולים בהם לא הושהה הטיפול בנוגד-קרישה משך האשפוז היה קצר יותר משמעותית (4 לעומת 5 ימים, בהתאמה; p<0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים תחת טיפול ארוך-טווח בנוגדי-קרישה פומיים, לא תועדו הבדלים בשיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים והצרברווסקולאריים המג’וריים או דימומים בין חולים בהם הושהה הטיפול נוגד הקרישה ובין אלו שהמשיכו בטיפול ללא הפרעה. המשך הטיפול ללא הפרעה לווה באשפוז קצר יותר.
J Am Coll Cardiol Intv. 2021;14:754-763
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!