נעה גינזבורג, Bsc

פגיעה לבבית לאחר ניתוח לא קרדיאלי, ( MINS, Myocardial injury after non-cardiac surgery) , מעלה את הסיכון לאירועים לבביים ולתמותה, סיכון שעשוי להימנע בעזרת טיפול נוגד קרישה.  מחקרים קודמים כבר הראו כי באמצעות הטיפול ב-Dabigatran (פרדקסה) ניתן למנוע פקקת ורידית סביב הניתוח, אך לא ידוע האם הטיפול עשוי למנוע סיבוכים וסקולאריים נוספים במטופלים עם MINS.

במחקר MANAGE החוקרים ניסו להעריך את ההשפעה של dabigatran במניעה של סיבוכים ואירועים וסקולאריים חריפים במטופלים הללו. מהמחקר עולה כי הטיפול ב-dabigatran בחולים הללו עשוי להוריד את הסיכון לדימום וסקולארי חריף ללא עליה בסיכון לדימומים חריפים אחרים.

MANAGE הוא מחקר אקראי, רב לאומי ומבוקר פלצבו. החוקרים גייסו מטופלים מ-84 בתי חולים שונים ב-19 מדינות, בני 45 ומעלה אשר עברו ניתוח לא לבבי. המטופלים היו בטווח של 35 ימים מאירוע MINS. המטופלים חולקו באופן אקראי וביחס של 1:1 לקבל dabigatran במינון של 110 מ”ג, פעמיים ביום, או פלצבו, במשך כשנתיים לכל היותר, או עד לתום המחקר.

החוקרים השתמשו במודל 2 -על-2 פקטוריאלי חלקי (2 partial 2-by-factorial design ) , כשמטופלים שלא טופלו במעכבי משאבת פרוטון (PPI) חולקו ביחס של 1:1 ,באופן אקראי, לקבלת omeprazole במינון של 20 מ”ג, פעם ביום, או פלצבו, וזאת כדי לבחון מהי ההשפעה של אלו על סיבוכים גסטרואינטסטינאליים עליונים חריפים. (ממצאים אלו ידווחו בנפרד).

צוות החוקרים חילק את המטופלים באופן אקראי דרך מערכת חלוקה ממוחשבת שפעלה 24 שעות ביממה, והשתמשה ברנדומיזציה קבוצתית שרובדה על ידי מנהלי המחקר.

הטיפולים שניתנו במסגרת המחקר היו סמויים עבור כל המעורבים: המטופלים והמטפלים, כמו גם העוסקים בעיבוד הנתונים והסקת המסקנות. יעד המחקר העיקרי לבחינת יעילות הטיפול היה היארעות של סיבוכים וסקולריים חריפים, גורם ווסקולרי כסיבה לתמותה, אוטם שריר הלב שלא הוביל לתמותה, שבץ ללא דימום מוחי , פקקת עורקית פריפריאלית, כריתה של גפיים, או פקקת ורידים סימפטומטית. 

תוצאת הבטיחות העיקרית היתה מורכבת מדימום מסכן חיים, חריף או דימום קריטי באיבר. ניתוח המידע נערך בהתאם לפרוטוקול של כוונה לטפל .

בין ינואר 2013 ל-יולי 2017 , 1754 מטופלים חולקו באופן אקראי לקבל dabigatran (בסה”כ 877 מטופלים) ופלצבו (877 מטופלים); 556 מטופלים חולקו רנדומלית לקבלת omeprazole כחלק מהמודל של 2 -על-2 פקטוריאלי חלקי .

ב-401 מטופלים (46%) מתוך 877 המטופלים בקבוצה שנטלה את הטיפול הפעיל הטיפול הופסק לחלוטין, לעומת 380 מתוך 877 (43%) בקבוצת הפלצבו.  אירועים שהוגדרו כחלק מיעד היעילות המרכזי של המחקר התרחשו בפחות מטופלים שנכנסו לקבוצת ה-dabigatran לעומת הפלצבו (97 (11%) מתוך 877 שקיבלו dabigatran לעומת 133 מתוך 877 (15%) שקיבלו פלצבו. יחס הסיכונים (HR) היה 0.72, ( בטווח בין 0.550.93 , p=0.0115. ) יעד הבטיחות המשולב העיקרי אירע ב-29 מטופלים (3%) מקבוצת ה-dabigatran לעומת 31 מטופלים (4%) בקבוצת הפלצבו (יחס הסיכונים HR כאן היה 0.92, עם 95%CI 0.55-1.53, כש-P=0.76), כלומר ללא הבדל מובהק סטטיסטי.

החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם MINS, הטיפול ב-dabigatran במינון של 110 מ”ג פעמיים ביום הוריד את הסיכון לסיבוכים ווסקולרים חריפים ללא עליה באירועים של דימום חריף. למטופלים עם MINS , כך מדגישים החוקרים, פרוגנוזה גרועה, והטיפול ב-dabigatran עשוי לסייע לרבים מהם להפחית את הסיכון לסיבוכים וסקולריים חריפים. החוקרים מציינים כי למעלה מ-8 מיליון מבוגרים מסביב לעולם סובלים מ-MINS.

Thelancet , Volume 391, No. 10137, p23252334, 9 June 2018