בכתב העת Thrombosis Journal מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לטיפול ב- Rivaroxaban (קסרלטו) תועלת דומה לטיפול סטנדרטי בתרומבואמבוליזם ורידי, לצד שיעורים נמוכים יותר משמעותית של דימומים מג’וריים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול סטנדרטי לתרומבואמבוליזם ורידי כולל שילוב הפרין עם אנטגוניסטים לוויטמין K. נוגדי-קרישה פומיים ישירים נבחנו לטיפול חד ומורחב בתרומבואמבוליזם ורידי סימפטומטי השימוש בהם עשוי למנוע את הצורך בטיפול פראנטרלי ו/או ניטור מעבדתי של השפעות נוגדי-קרישה.
החוקרים בחנו את הנתונים ממחקרי EINSTEIN-DVT ו-EINSTEIN-PE, להערכת היעילות והבטיחות של Rivaroxaban (15 מ”ג, פעמיים ביום, למשך 21 ימים, ולאחר מכן מינון של 20 מ”ג, פעם ביום) עם טיפול סטנדרטי (קלקסן במינון 1.0 מ”ג לק”ג, פעמיים ביום וקומדין). החולים טופלו במשך 3, 6 או 12 חודשים והיו במעקב אחר חשד להישנות תרומבואמבוליזם ורידי ודימומים.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-8,200 חולים, מהן 4,151 חולקו לטיפול ב- Rivaroxaban ו-4,131 קיבלו טיפול סטנדרטי. תוצא היעילות העיקרי תואר ב-86 מהמטופלים ב- Rivaroxaban (2.1%) בהשוואה ל-95 מהמטופלים בקבוצת הביקורת (2.3%, יחס סיכון של 0.89, p<0.001). באשר לאירועי דימומים מג’וריים, 40 מטופלים ב- Rivaroxaban (1.0%) ו-72 מטופלים בנוגדי-קרישה סטנדרטיים (1.7%) אובחנו עם דימום מג’ורי (יחס סיכון של 0.54, P=0.002).
בתתי-קבוצות מרכזיות, כולל חולים תשושים, חולי סרטן, חולים עם קרישי דם גדולים ואלו עם היסטוריה של הישנות תרומבואמבוליזם ורידי, התועלת והבטיחות של Rivaroxaban היו דומים בהשוואה לטיפול סטנדרטי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי, ל- Rivaroxaban תועלת דומה לטיפול סטנדרטי, עם שיעורי דימום מג’ורי נמוכים יותר. התוצאות בנוגע לבטיחות ויעילות הטיפול היו עקביות בקבוצות חולים שונות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!