ע”פ הודעה שהועברה משריר יחסי ציבור, הוגשה תביעה כנגד בית החולים שערי צדק לפיה התרשל בית החולים בטיפול ביולדת שנפטרה בעת אישפוזה.

האישה, כך ע”פ ההודעה, בשבוע 31 להריונה, הגיעה אל בית החולים ‘שערי צדק’ בירושלים בשעה 3:30 לפנות בוקר, בשל כאבי בטן, ונמצא כי היא סובלת מרעלת היריון.

בתביעה, אותה הגיש עו”ד דוד פייל, בשם בעלה, חמשת ילדיה ועיזבונה, נטען כי הצוות הרפואי ב’שערי צדק’ ביטל באופן לא מוסבר את האבחון הראשוני של רעלת ההיריון, וטיפל באישה, לכאורה, ברצף של טיפולים כושלים ואבחונים שגויים.

מהתביעה עולה שרק ב-10 בבוקר המחרת, כ-7 שעות לאחר שהגיעה לבית החולים, נקבע שוב כי המנוחה סובלת מרעלת היריון קשה, והיא הועברה לניתוח קיסרי, להצלת בנה.

בעקבות הדימום הרב ממנו סבלה הוחלט לכרות את רחמה, אך לאחר ניתוח ארוך, בסריקתCT התגלה כי קרישי דם חדרו למוחה, מצבה התדרדר, והיא מתה מוות מוחי.

בעלה וחמשת ילדיה הגישו תביעה לפיצויים על סך מיליוני שקלים, בשם עיזבונה, נגד המרכז הרפואי ‘שערי צדק‘ וצוותו הרפואי. התביעה תידון בביהמ”ש המחוזי בירושלים.

להלן תגובת דוברת בית החולים שערי צדק :

תביעת יורשי המנוחה שולמית שהם ז”ל הוגשה לבית המשפט בימים אלו.  תגובת בית החולים לנטען תמסר בבית המשפט בבוא העת, אך כבר עתה ניתן לציין כי המדובר בפטירה בלתי נמנעת בשל גורמים אשר לא ניתן היה למנעם, למרות וחרף טפול רפואי מיטבי אשר נוהל על ידי רופאים בכירים ומנוסים.

בית החולים משתתף בצער המשפחה.

עד כאן תגובת שערי צדק.

לדברי עו”ד פייל, המייצג את בעלה האלמן של המנוחה, ואת חמשת ילדיהם, היולדת המנוחה, שזה היה הריונה השישי אחרי חמש לידות תקינות לחלוטין, פנתה לבית החולים “שערי צדק” בשעה 3:30 לפנות בוקר, בשל כאבי בטן שפקדו אותה בעיצומו של השבוע ה- 31 להריונה.

התביעה מסתמכת, בין השאר, על חוות דעת רפואית מאת פרופ’ אמנון דויד, מומחה במיילדות וגניקולוגיה.

בחוות דעתו קובע פרופ’ דוד, שהערכים בבדיקות שנעשו ליולדת הצביעו על לחץ דם גבוה מאוד. לדבריו, ממצא זה, כאשר הוא מלווה בתלונות על כאבים ברום הבטן, היה אמור להעלות באופן מיידי את החשד לרעלת הריון.

פרופ’ דוד קובע בחוות דעתו כי גם ללא חשש לרעלת הריון, הנוהל קובע שיש לטפל בכל אישה בהריון עם לחץ דם גבוה, בתוך 15 דקות לכל היותר מרגע הגעתה לבית החולים, וזאת לאור הסיכון הרב לדימום מוחי במצב שכזה.

אלא, שלדברי התביעה, במקרה הנדון, האבחון בוצע רק כשעה לאחר הגיעה המנוחה לחדר המיון. גם אז, לדברי התביעה, לאחר שאובחנה כבר כמי שסובלת מרעלת הריון קשה, לא החל הצוות הרפואי להעניק לה, לכאורה, טיפול ספציפי כלשהו להורדת לחץ הדם.

מהרישומים הרפואיים המובאים בתביעה עולה, שלאחר שעה נוספת אשר חלפה  ללא טיפול להורדת לחץ הדם, החל המוניטור להצביע על האטות קשות ומתמשכות בדופק העוברי.

בשלב זה, טוען פרופ’ דוד בחוות דעתו, היה על הצוות הרפואי להיות ער למצוקה העוברית המשתקפת מהמוניטור, ולקשר בינה ובין רעלת ההיריון הקשה שאובחנה ליולדת שעה מוקדם יותר אך התעלם, או התרשל, לכאורה, במציאת הקשר המתבקש דברי התביעה.

מהתביעה עולה, שבחלוף 30 דקות נוספות, נעשתה, לכאורה, טעות טראגית נוספת, כאשר רופאה אשר בדקה את היולדת החליטה לפתע, משום מה, שלחץ הדם של היולדת הינו תקין, וכי רעלת ההיריון שאובחנה לה בתחילת אשפוזה, אינה בעצם אלא גסטריטיס (דלקת בקיבה) לכל היותר.

קביעה זו, לדברי פרופ’ דוד, תמוהה ביותר, לאור העובדה שהמדידות החוזרות של ערכי היולדת הצביעו על יתר לחץ דם קיצוני ועל סממנים רווחים נוספים של רעלת הריון, כגון חלבון בשתן וכיוצא באלה.

לדברי עו”ד דוד פייל, האבחנה של היולדת כלוקה בגסטריטיס, בוצעה על ידי כירורג באופן טלפוני, מבלי שראה או בדק את החולה.

בתביעה נטען כי השינוי בקביעת מצבה של היולדת בשלב הזה, אשר בסופו של דבר נמצא כאמור שגוי, וההתעלמות המתמשכת של הצוות הרפואי ממצוקת העובר שנשקפה היטב במוניטור, היו קריטיות.

בתביעה נטען עוד, שבהיעדר טיפול ראוי, מצבה של היולדת הלך והתדרדר, ולחץ הדם שלה זינק באופן חד, למדדים אשר מידת חומרתם התבררה רק ארבע שעות מאוחר יותר.

כך, רק בשעה 10:00 בבוקר, כ-6 שעות ומחצה לאחר שהגיעה לבית החולים לראשונה, אובחנה המנוחה כסובלת מרעלת הריון קשה המחייבת את העברתה בדחיפות לחדר ניתוח לשם סיום ההיריון בניתוח קיסרי.

מחוות דעתו של פרופ’ דוד עולה, שהאבחון שניתן ליולדת בשלב זה היה של רעלת הריון קשה עם HELLP, שמשמעותו סיבוך מסכן חיים של רעלת הריון, המחייב יילוד מיידי ללא עיכובים מיותרים.

התביעה ממשיכה וטוענת, כי חרף הבהילות הנדרשת, ולמרות שאותו אבחון משמעותי בוצע בשעה 10:00 בבוקר, בית החולים התפנה בפועל להכנסת המנוחה לניתוח רק כשעה וארבעים לאחר מכן איחור שהוביל, לטענת התביעה, לתוצאות טראגיות עבור המנוחה ומשפחתה.

היילוד חולץ אמנם בחיים מבטנה של האם המורדמת מספר דקות לאחר תחילת הניתוח, אלא שעבור האם, הניתוח נמשך 40 דקות נוספות, ובמהלכו נצפה דימום מתמשך, שלא נפסק גם לאחר תום הניתוח ואף שעות רבות לאחריו.

מהרישומים הרפואיים המובאים בתביעה נטען כי למעשה, הדימום בגופה של המנוחה נמשך יותר מ-4 שעות לאחר תחילת הניתוח, ובסופו של דבר החליט הצוות הרפואי לבצע כריתת רחם דחופה.

הניתוח לכריתת הרחם נמשך אף הוא מספר שעות, ולאחר סיומו בוצע ביולדת בדיקת CT ראש – אשר הדגימה דמם מוחי.

מכאן , ע”פ ההודעה, מצבה של המנוחה רק התדרדר. היא הועברה בדחיפות לבית החולים הדסה עין כרם לביצוע ניתוח להוצאה חלקית של קרישי הדם, ושלושה ימים של המתנה הביאו לבסוף לקביעה כי נגרם לה מוות מוחי, כשהיא רק בת 42.

לדברי פרופ’ דוד, העד המומחה מטעם התביעה, עצם העובדה שלא בוצע ליולדת שום טיפול להורדת לחץ הדם הגבוה שלה במשך כל תשע השעות שחלפו עד לביצוע הניתוח הקיסרי, מנוגד באופן חריף לפרקטיקה המקובלת.

בנוסף, העברתה של היולדת לחדר לטיפול נמרץ, כשהיא מדממת מהניתוח, היה, לדברי פרופ’ דוד, שגוי, שכן לדבריו, על הצוות הרפואי אסור היה להשתהות והיה עליו לדאוג מיידית לעצירת הדימום עוד בחדר הלידה, גם אם הדבר היה מחייב כבר אז את כריתת הרחם.

לדברי עו”ד דוד פייל, המייצג את בעלה של המנוחה וילדיה, “כל הסיבוכים במצבה של היולדת ומותה המצער בטרם עת, היו יכולים להימנע, אילו האבחון והטיפול היו ניתנים לה בזמן, ולא היו רצופים טעויות, ואילו הצוות הרפואי היה ער למדדים הרבים והברורים שהצטברו והצביעו על רעלת ההיריון של היולדת”.

עו”ד פייל מוסיף כי “במקרה זה, ההתרשלות, הסחבת וחוסר תשומת הלב המקומם למצבה של היולדת, הביאו בסופו של דבר למותה בטרם עת, ולהותרת בעלה וששת ילדיהם קטנים ללא אם”.

לפני מספר שבועות, הגיש עו”ד דוד פייל תביעה בשם עיזבונה של המנוחה, בעלה וששת ילדיה, לביהמ”ש המחוזי בירושלים, תביעה המוערכת על ידי עו”ד פייל במליוני שקלים.

מקורות: שריר יחסי ציבור, דוברות שערי צדק