במסגרת הצגה במהלך הכנס השנתי מטעם Society of Hospital Medicine קראו מומחים לבתי חולים להגביר את הקצב במרשם טיפול בנוגדי-קרישה למניעת התפתחות פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי, ולהשתפר בהדרכת החולים בסיכון גבוה.
מסקר שנערך מנטעם ה-NBCA (National Blood Clot Alliance) עולה פער משמעות במתן נוגדי-קרישה לחולים מאושפזים. החוקרים דיווחו על שני סקרים בנוגע לטיפול למניעת פקקת ורידים עמוקים.
הסקר הראשון כלל 500 מבוגרים (גיל ממוצע של 52 שנים, 64% נשים) שאושפזו במשך לפחות שלושה ימים בתוך 12 חודשים. שיעורי הטיפול בפקקת ורידים עמוקים השתנה לפי תתי-קבוצות: ניידות (63%), גרביים אלסטיות (39%), לחץ מכאני (37%), אספירין (37%), זריקות נוגד-קרישה (29%) וכדורים נוגדי-קרישה (28%).
פחות משליש מהמשיבים דיווחו על טיפול נוגד-קרישה למניעת פקקת ורידים עמוקים, בין אם כטפול פומי או כטיפול בזריקות. עם זאת, למעלה מ-40% מהנשאלים דיווחו על סיפור משפחתי של הפרעות קרישיות.
מבין המשיבים, 72% מעולם לא שמעו על פקקת ורידים עמוקים, ו-85% מעולם לא שמעו על תסחיף ריאתי.
תועדה שונות בשיעורי ההיענות לטיפול, כאשר מרבית החולים נטלו את הטיפול בקומדין. המשיבים טענו כי הטיפול היה קשה באופן מתון או חמור).
148 החולים שנטלו טיפול ב-LMWH (Low Molecular Weight Heparin) טענו כי מתן הטיפול בצורך זריקות הינו חסרון נוסף של הטיפול. על הרופאים להדריך את מטופליהם אודות הסיכונים, כאשר המחקר מעיד על שיעורי מודעות נמוכים.
אשפוז בבית חולים הינו גורם סיכון בפני עצמו, עם עליה של פי 10 בסיכון בחולים לטיפול אקוטי ועליה של פי 6 בסיכון בחולים אונקולוגים.
כ-28% מהחולים שנשאלו דיווחו כי הם היו מודעים למונח פקקת ורידים עמוקים, אך רק 15% היו מודעים למונח תסחיף ריאתי או PE.
למרבית החולים שנשאלו (99%) היו מדדים גבוהים יותר להערכת מודעות כאשר נשאלו אם מזהים את הסיכונים החשובים של קריש דם, כמו גם הסיכון הנלווה במהלך אשפוזים; עם זאת, כמחציתם השיבו כי הרופא לא מסר מידע אודות הסיכון לאשפוזים על-רקע קריש דם.
מרבית המשתתפים דיווחו כי קיבלו מידע רפואי דרך רופא המשפחה, אך מקורות אחרים כללו את האינטרנט, אחיות וארגוני בריאות.
בסקר שני שבחן באופן ספציפי את המודעות של חולים לפקקת ורידים עמוקים, החוקרים ערכו מדגם של 500 מבוגרים והשוו אל מול שני מדגמים אחרים: מאושפזים ואונקולוגים.
החוקרים מצאו כי מודעות רבה יותר ל-DVT/PE בחולים מאושפזים ובחולים אונקולוגים הייתה דומה לרמת המודעות באוכלוסייה הכללית או במדגם הארצי: 28% מהחולים המאושפזים ו-24% מהחולים האונקולוגים דיווחו כי שמעו על מצב רפואי הקרוי DVT, זאת בהשוואה ל-21% מהמדגם הארצי.
מהמחקר עולה כי רק ב-15% מהחולים המאושפזים והאונקולוגים תועדה עדות לתסחיף ריאתי, זאת בהשוואה ל-16% מהמדגם הארצי.
לפי הממצאים, שכיחות DVT או PE נעה סביב 600,000 חולים שנה ו-100,000 מקרי תמותה בשנה המיוחסים למצב. יתרה מזאת, ללא טיפול מניעתי, קריש דם יכול להתפתח בעד 40% מהחולים במחלקות פנימיות וכירורגיות, ובעד 60% מהחולים לאחר ניתוח אורתופדי.
Hospital Medicine 2011: Society of Hospital Medicine (SHM) Annual Meeting: Abstracts 76, 77
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!