מידע המתקבל ממחקר פרמקודינמי חדש מצביע על כך שמטופלים עם אירוע קורונרי חד (ACS) יכולים לעבור בבטחה מטיפול בקלופידוגרל (פלויקס) ל-prasugrel (אפיאנט, אלי-לילי), כאשר אלה שיבצעו את המעבר יהנו מהפחתה נוספת של תפקוד טסיות כבר לאחר שבוע. כאשר מטופלים מקבלים מנת העמסה של פרסוגרל לפני המעבר לקלופידוגרל, ההפחתה בתפקוד הטסיות מופיעה בתוך שעתיים.

למעשה המחקר  הראה שכל המטופלים שטופלו בפרסוגרל הראו ירידה בתפקוד טסיות תוך שבוע, ואם מטופלים קיבלו מנת העמסה של 60 מ”ג הירידה בתפקוד הושגה הרבה קודם.

המחקר החדש נקרא Effect of Prasugrel on Platelets After One Week in Patients Already Taking Clopidogrel After a Cardiac Event ובקיצור SWAP והוא מדווח במהדורת האון ליין מה-13/9 של ה-Journal of the American College of Cardiology .

מטרת המחקר הייתה לבחון תפקודי טסיות במטופלים המועברים מטיפול בקלופידוגרל לפרסוגרל. המחקר היה כפול סמיות, מבוקר אקטיבי אשר בחן תפקודי טסיות במטופלים שחוו ACS בין 30 ל-330 יום לפני תחילת המחקר. כל המשתתפים היו תחת טיפול של קלופידוגרל 75 מ”ג והם הועברו לפרסוגרל 10 מ”ג עם או ללא מנת העמסה של 60 מ”ג בעת המעבר.  כל המטופלים המשיכו גם בטיפול נלווה באספירין. נקודת הקצה המרכזית הייתה הממוצע המקסימלי של איגור טסיות (MPA) לאחר חשיפה ל- adenosine diphosphate בשבוע אחד.

התוצאות הראו שממוצע ה-MPA בשבעה ימים היה 41.1% לאחר טיפול בפרסוגרל 10 מ”ג, תוצאה נמוכה יותר באופן מובהק סטטיסטי בהשוואה לרמה של 55% שנצפתה בטיפול בקלופידוגרל. ממוצע ה-MPA בין מטופלי פרסוגרל שקיבלו בעת המעבר גם מנת העמסה של 60 מ”ג פרסוגרל היה 41% , תוצאה נמוכה יותר באופן מובהק סטטיסטי בהשוואה למטופלי הקלופידוגרל. הירידה ברמת איגור הטסיות נצפתה כבר בתוך שעתיים לאחר ההחלפה לפרסוגרל עם מנת ההעמסה.

התוצאות אומתו במס’ שיטות בדיקה מעבדתיות, כאשר לא נמצאו כל בעיות בטיחות, בעיקר דימומים, בין המטופלים שביצעו את המעבר מקלופידוגרל לפרסוגרל.

מבחינה קלינית, טוען החוקר הראשי, ד”ר אנג’יולילו , שמטופלים לאחר PCI המקבלים קלופידוגרל ואספירין ושעוברים אירוע קורונרי חד נוסף אשר מגיעים למעבדת הצינתורים להתערבות נוספת עשויים להיות מועמדים להחלפה לפרסוגרל. הוא נותן כדוגמא מקרה של גבר בן 55 , חולה סוכרת ללא אירועי שבץ או TIA בעברו שמגיע ל-PCI נוסף וזקוק לטיפול נוגד טסיות מהיר. במקרה כזה המטופל יזדקק גם למנת העמסה של 60 מ”ג פרסוגרל .

לדבריו, מטופלים שעברו כבר השתלת סטנט אחד לאחרונה אך נראה שהם זקוקים לטיפול פוטנטי יותר של נוגדי טסיות, יכולים לפי תוצאות המחקר להיות מועברים בביטחה לטיפול בפרסוגרל. כמו כן, הוא סבור שהמחקר מספק מידע פרמקודינמי חשוב אשר מראה מה קורה בפועל עם הטסיות בעת המעבר מטיפול תחזוקתי כרוני בקלופידוגרל לפרסוגרל, עם או ללא מנת העמסה.

בשיחה עם Heartwire מציין אחד החוקרים שהשתתפו במחקר, ד”ר קריאקס, שלמרות שהמחקר בדק מעבר מחולים שהיו תחת טיפול תחזוקתי של קלופידוגרל 75 מ”ג לפרסוגרל 10 מ”ג, ייתכנו לא מעט מקרים שבהם מטופל יקבל מנת העמסה של קלופידוגרל (בעיקר בבתי חולים שאינם מצנתרים) ויובל לבית חולים שבו מתבצע הצינתור. במקרים אלה, בעיקר אם החולה או סוכרתי א שמדובר על STEMI יש הגיון לדעתו להעביר את החולה לטיפול בפרסוגרל, שכן לפי תוצאות מחקר ה-TRITON TIMI-38 מטופלים עם STEMI או סוכרתיים נהנו מהפחתה גדולה עוד יותר מסיכון לאירועים איסכמיים, וללא עלייה משמעותית בסיכון לדימומים. הסוכרתיים שטופלו בפרסוגרל למשל נהנו מירידה נטו בסיכון לאירועים חוזרים של 30% בהשוואה לאלו שטופלו בקלופידוגרל, וללא עלייה בדימומים, לאורך 15 חודשי המחקר.

J Am Coll Cardiol. 2010 Sep 21;56(13):1017-23