על-פי תוצאותיו של מחקר שפורסמו לאחרונה, אסטרטגית טיפול בפקקת ורידים עמוקים (DVT), המשלבת שימוש במתקן תרומבוליזה פרמקו-מכני המכוון באמצעות צנתר עם החדרת stent מוקדמת, פועלת מהר יותר ומחייבת שימוש במינונים נמוכים יותר של תרופות, בהשוואה לטיפול ה-DVT הסטנדרטי.

החוקר הראשי, ד”ר Vedantham, מסביר כי המטרה היא להפוך את הטיפולים למהירים יותר ובטוחים יותר. הוא מציין כי טיפולי התרומבוליזה המסורתיים מחייסים טיפול אינפוזיה שאורך לפחות יום וכי השאיפה היא לפתח טיפול האורך כשעתיים בלבד.

למחקר נרשמו 36 חולים עם 50 גפיים סימפטומטיות. 11 החולים הראשונים, בעלי 14 גפיים סימפטומטיות קיבלו טיפול באמצעות urokinase בהכוונת צנתר ומנה שלמה של heparin שלאחריה החדרת stent בשל הצרות של ה-iliac vein.

יתר 25 החולים (36 גפיים) טופלו באמצעות מתקן Helix ™ Clot Buster(r) thrombectomy, שהוא צנתר thrombectomy מכני המשמש כממריץ לריכוך הקריש.לאחר מכן טופל הקריש באמצעות אינפוזיית urokinase ו-heparin במינון תת-תרפויטי.

ד”ר Vedantham מסביר כי בשתי קבוצות הטיפול עמד אחוז ההצלחה הטכנית על 86% והושגה תרומבוליזה משמעותית בשתי הקבוצות. אולם, שיעור התרומבוליזה היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית (94%) בחולים שקיבלו טיפול פרמקו-מכני בהשוואה לקבוצה שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי (71%; p=0.04.)

משך האינפוזיה היה קצר משמעותית, 19.4 שעות לעומת 31.1 שעות (p = 0.03) בגפיים שטופלו באמצעות הטיפול הפרמקו-מכני. כמו-כן, מינון ה-urokinase היה נמוך יותר ועמד על 2.70 מיליון יחידות לעומת 5.65 מיליון יחידות (p = 0.01).

ד”ר Vedantham מוסיף כי הופיעה גם נטיה לא מובהקת סטטיסטית לדימום מופחת בקרב החולים בקבוצה הפרמקו-מכנית (4% לעומת 27%).