מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Dermatology עולה כי מיקום הגידול בקרקפת או צוואר, עובי, התכייבות, נוירוטרופיזם, חדירה לימפווסקולרית ונוכחות מיטוזות מהווים גורמי סיכון להישנות מוקדמת של מלנומה בחולים עם אבחנה של מחלה בשלב IA עד IIC.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 1,092 חולים (גיל חציוני של 60 שנים, 57% גברים) עם אבחנה של מלנומה בשלב IA עד IIC בין 2010 עד 2017, אשר טופלו באוניברסיטת קליפורניה. חציון עובי הגידול עמד על 1.1 מ”מ, כאשר העובי הממוצע עמד על 1.9 מ”מ.

חולים עם הישנות, גרורות, מלנומה שאינה עורית, או גידולים מרובים שאובחנו במהלך תקופת המחקר הוצאו מהמחקר.

התוצאים העיקריים כללו את שיעורי הישנות מלנומה ומרווח הזמן עד להישנות, לצד תיעוד הישנות מקומית, אזורית, או מרוחקת.

מהנתונים עולה כי תועדו 178 מקרי הישנות (16.3%), כאשר חציון מרווח הזמן עד להישנות עמד על שנתיים. שיעורי ההישנות עלו עם עליה בשלב הגידול: 4.3% עם מחלה בשלב IA, 15.1% עם מחלה בשלב IB, 28.3% עם מחלה בשלב IIA, 37.2% עם מחלה בשלב IIB ו-36.4% במקרים של מחלה בשלב IIC.

הישנות מרוחקת הייתה הנפוצה ביותר (47.8%) לאחריה הישנות אזורית (33.1%) ולבסוף הישנות מקומית (19.1%).

בניתוח רב-משתני, התכייבות (יחס סיכון של 3.48, p<0.001), עובי (יחס סיכון של 1.09, p<0.001) ומיקום הגידול בקרקפת או בצוואר (יחס סיכון של 3.22, p<0.001) או בפנים (יחס סיכון של 2.14, p=0.03) בהשוואה לזרועות לוו במרווח זמן קצר יותר עד להישנות.  נוירוטרופיזם (יחס סיכון של 1.96, p=0.04), חדירה לימפווסקולרית (יחס סיכון של 2.52, p=0.049) ונוכחות מיטוזות (יחס סיכון של 3.93, p<0.001) נקשרו גם כן עם מרווח זמן קצר יותר עד להישנות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על מספר גורמי סיכון להישנות מוקדמת של מלנומה, כאשר ניתן להיעזר במאפיינים אלו בקביעת תכנית המעקב אחר הישנות מלנומה.

JAMA Dermatol, March 4, 2026

לידיעה במדסקייפ