מתוצאות מחקר תצפיתי חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Oncology, עולה כי יש מקום לשינוי גישת הטיפול בנשים עם DCIS (Ductal Carcinoma In Situ).
לאור השיעור הנמוך של תמותה עקב סרטן שד (3.3% לאחר 20 שנים) בנשים שלקחו חלק במחקר, נשים שהשלימו מגוון טיפולים ל-DCIS, כותבי המאמר מאמינים כי רדיולוגים וכירורגים צריכים, לכל הפחות, להאט מעט. הם קוראים לרופאים להפסיק להסביר לנשים כי DCIS הינו מצב חירום וכי עליהן לתכנן ניתוח דפיניטיבי בתוך שבועיים מהאבחנה.
הטיפול האגרסיבי המקובל כיום מתאים לכ-20% מהמקרים בלבד (גיל צעיר בעת האבחנה, מוצא אפריקאי-אמריקאי ו/או מאפיינים ספציפיים של הגידול), אך ביתר המקרים האחרים, יש לשקול גישות אחרות (טיפול אנדוקריני או מעקב והתערבויות מונעות בלבד).
במסגרת המחקר החוקרים זיהו כ-108,000 מקרים של DCIS שאובחנו בין 1988-2011 במאגר SEER (Surveillance, Epidemiology and End Results), עם מעקב ממוצע של 7.5 שנים. הם אספו מידע אודות משתנים שונים, כולל גורם לתמותה. לאחר מכן הם השוו את הסיכון לתמותה עקב סרטן שד בנשים עם DCIS ובנשים באוכלוסיה הכללית והעריכו את יחס הסיכון לתמותה עקב DCIS באמצעות משתנים שונים, כולל גיל וטיפול.
לאחר 20 שנים, התמותה הספציפית עקב סרטן שד עמדה על 3.3%, שיעור נמוך מזה שתואר במחקרים קודמים, אם כי לא נמוך בהרבה. עם זאת, הסיכון לתמותה עקב סרטן שד לאחר עשרים שנים היה הרבה יותר גבוה בנשים עם מאפיינים מסוימים. לדוגמא, שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בנשים מתחת לגיל 35 שנים בעת האבחנה, בהשוואה לנשים מבוגרות יותר (7.8% לעומת 3.2%, יחס סיכון של 2.58, p<0.001), והיה גבוה יותר בנשים שחורות בהשוואה ללבנות (7.0% לעומת 3.0%, יחס סיכון של 2.55, p<0.001).
עוד זוהה קשר בין מאפיינים מסוימים של הגידול ובין שיעורי תמותה מוגברים, דוגמת נוכחות קולטנים לאסטרוגן, דרגה, גודל (מעל 5 ס”מ) ונמק. כל אלו הם משתנים שכבר תוארו בעבר וכעת זכו לעדויות תומכות נוספות.
בסיכומו של דבר, ב-20% מהנשים שאובחנו עם DCIS תואר לפחות אחד מהמאפיינים הללו הקשור בסיכון מוגבר לתמותה עקב סרטן שד.
מהמחקר עולה עוד כי כאשר מתפתחת מחלה פולשנית, שיעורי התמותה הרבה יותר גבוהים. באופן ספציפי, הסיכון לתמותה עקב סרטן שד עלה משמעותית לאחר התפתחות סרטן שד פולשני באותו צד (יחס סיכון של 18.1, p<0.001). עם זאת, הממצא החשוב ביותר מהמחקר נוגע לכך שמניעת הישנות סרטן שד פולשני באותו צד לא מנעה תמותה עקב סרטן שד.
בנשים לאחר כריתת הגוש הממאיר, תוספת טיפול קרינתי לוותה בירידה בסיכון להישנות סרטן שד פולשני באותו צד לאחר עשר שנים (2.5% לעומת 4.9%, יחס סיכון מתוקן של 0.47, p<0.001), אך לא בשיעורי התמותה הספציפיים לסרטן שד לאחר עשר שנים (0.8% לעומת 0.9%, יחס סיכון של 0.86, P=0.22).
לאור זאת, הטיפול האינטנסיבי יותר ב-DCIS (כריתת הגוש עם קרינה), בהשוואה לטיפוך פחות אינטנסיבי (כריתת גוש בלבד) הביא להפחתת הסיכון למחלה פולשנית, אך לא להפחתת הסיכון לתמותה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!