מצטברות עוד עדויות לפיהן בשמנים, ניתוח בריאטרי עשוי להביא לשיפור סמנים לסיכון למחלות לב וכלי דם, כולל מדדי סוכרת ותסמונת מטבולית, כאשר מספר מחקרים הציעו כי התגובה המטבולית אינו קשורה באופן משמעותי עם מדד מסת הגוף הראשוני. עם מדד מסת גוף של 40 ומעלה, המומלץ כיום לניתוח בריאטרי, או מדד של 35 בנוכחות גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם או סוכרת מתקדמת, חלק מהמומחים בתחום תוהים אם קריטריונים אלו כה מגבילים עד שמונעים את התועלת האפשרית לניתוח בחולים רבים.

החוקרים מסבירים כי ניתוח בריאטרי נועד תחילה להביא לירידה במשקל בחולים עם השמנה חמורה, כאשר להתערבות זו תועלת רפואית בפני עצמה. אך כיום, בחולים הסובלים גם מסוכרת, מדובר ביעד שונה. בעיקר בחולים עם סוכרת ומדדי BMI נמוכים יותר, ירידה במשקל הינה סוגיה משנית. המטרה העיקרית הינה איזון רמות הסוכר בדם, איזון לחץ דם ואיזון רמות השומנים בדם. הבעיה היא שהקריטריונים להמלצה על ניתוח בריאטרי מבוססים על BMI ונראה כי במרבית החולים הסוכרתיים בארצות הברית מדדי BMI נעים בטווח 25-35, לכן אינם מתאימים לניתוח הבריאטרי על-בסיס הקריטריונים הנוכחיים.

לא ברור אם קריטריונים מטבוליים ספציפיים צפויים לסייע בהכוונת הבחירה של חולים לניתוח בריאטרי. כעת, החוקרים התבססו על נתונים אודות למעלה מ-3,000 משתתפים במחקר Swedish Obese Subjects , שהחל לפני למעלה מעשרים שנים, ומצאו כי בחולים שלא ענו על הקריטריונים המקובלים כיום לפי מדדי BMI , בהשוואה לאלו שענו על הקריטריונים להתערבות הניתוחית, תועדה תועלת קרדיווסקולארית ומטבולית דומה. ובעוד שערכי BMI הבסיסיים לא נקשרו עם התוצאות לאחר הניתוח הבריאטרי, רמות אינסולין הבסיסיות ניבאו באופן בלתי-תלוי את התמותה ואירועים קרדיווסקולאריים.

בחולים שמנים שעברו ניתוח בריאטרי ההיארעות של סוכרת במהלך 15 שנים הייתה נמוכה יותר משמעותית; המחקר סייע לבסס כי לפרוצדורה תועלת שהינה מעבר להפחתת משקל בלבד.

כמו כן, במחקר עדכני יותר שכלל 400 חולים מצאו חוקרים רמזים לכך שניתוח בריאטרי אינו רק מסייע בהשראת נסיגה בסוכרת, אלא עשוי גם למנוע מצבי קדם-סוכרת בחולים העונים על הקריטריונים בעת הניתוח. מממצאים אלו עולה כי נוכחות מצב קדם-סוכרתי עשויה להספיק בכדי להצדיק ניתוח בחולים עם מדדי BMI נמוכים יותר.

.ב-3,814 המשתתפים שענו על הקריטריונים המקובלים לניתוח בריאטרי ו-233 המשתתפים שלא ענו על הקריטריונים חלו שינויים דומים סטטיסטית בגורמי הסיכון המטבוליים והקרדיווסקולאריים במהלך 15 שנים, כולל שיפור משמעותי דומה במשקל, רמות שומנים בדם, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, רמות סוכר ואינסולין. בנוסף, שיעורי ההיארעות של סוכרת בקרב אלו שעברו את הניתוח, בהשוואה לאלו שלא נותחו, צנחו משמעותית בשתי הקבוצות. יחס הסיכון המתוקן עמד על 0.27 (p<0.001 ) ו-0.33 (p=0.017 ), בהתאמה.

מהתוצאות עולה כי בקרב שמנים, השימוש ברמות סף קפדניות של ערכי BMI הוא מוגבל לתעדוף חולים לניתוחים בריאטריים וכל עוד מתבססים על הקריטריונים הנוכחיים, חלק מהחולים בסיכון גבוה למחלות מטבוליות עתידיות לא יענו על הקריטריונים לניתוח בריאטרי.

נושא פחות שנוי במחלוקת בתחום נוגע להצעת ניתוח בריאטרי לחולים עם ערכי HbA1c מעל 7% למרות טיפול תרופתי אינטנסיבי יחסית. נראה כי סביר לשקול ניתוח בריאטרי בחולים אלו, ללא תלות במדדי BMI .

מתוך Prediabetes and the Metabolic Syndrome 2013 Congress

לידיעה במדסקייפ