במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Gastroenterology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הפרוגנוזה של חולים עם שחמת כבד ודימום מדליות עדיין שלילית, גם עם הטיפולים הנוכחיים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התמותה עקב דימום מדליות בוושט בחולים עם שחמת הכבד עודנה סביב 15-20%. גורמים המנבאים את התוצאות בטווח הקצר, דוגמת HVPG (Hepatic Venous Pressure Gradient) לעיתים קרובות אינם זמינים בתנאים דחופים. נראה כי למשתנים קליניים ערך מנבא דומה, אך חלק מהמשתנים כוללים דימום פעיל במהלך אנדוסקופיה לא נבדקו לאחר פיתוח קשירה אנדוסקופית.

במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך באופן פרוספקטיבי את גורמי הסיכון המשפיעים על שיעורי הכישלון חמישה ימים לאחר דימום חד מדליות בחולים לא-נבחרים עם שחמת הכבד, שטופלו בגישות הטיפול הסטנדרטיות כיום, כולל תרופות וזו-אקטיביות, קשירת דליות וטיפול אנטיביוטי.

מדגם המחקר כלל 185 חולים עם שחמת הכבד ודימום מדליות שאושפזו לבית החולים בתקופה שבין ינואר 2010 ועד יולי 2011.

מהנתונים עולה כי שיעורי HCC (Hepatocellular Carcinoma) עמדו על 28.1% מכלל המקרים ותרומבוזיס בוריד הפורטאלי אובחנו ב-17.3%. קשירת דליות הייתה אפשרית ב-92.4% מהמקרים. שיעורי הכישלון לאחר חמישה ימים עמדו על 16.8%; ב-12 חולים (6.5%) הטיפול לעצירת הדימום נכשל או שתועד דימום חוזר בשלב מוקדם ו-66.7% מהחולים מתו בתוך חמישה ימים. שיעורי התמותה הכוללים לאחר חמישה ימים עמדו על 14.6%.

מניתוח רב-משתנים עלה כי מדד Child-Pugh בדרגה C, ספירת תאים לבנים מעל 10×109/l ונוכחות תרומבוזיס בוריד הפורטאלי זוהו כגורמים המנבאים היחידים לכישלון לאחר חמישה ימים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול הנוכחי בדימום מדליות בחולים עם שחמת כבד הוא יעיל מאוד בהפסקת הדימום, אך התמותה במצבים אלו נובעת בעיקר חומרת אי-ספיקת הכבד.

Am J Gastroenterol. 2012;107(12):1872-1878

לידיעה במדסקייפ