מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-63 מטעם ה-American Association for the Study of Liver Diseases עולה כי בחולים לאחר ניתוח בריאטרי סיכון מוגבר לאי-ספיקת כבד חדה על-רקע הרעלת אצטאמינופן.

החוקרים זיהו שכיחות מוגברת של אי-ספיקה כבדית חדה בחולים לאחר ניתוח בריאטרי, זאת ללא תלות בדיכאון, תלות באלכוהול, נטילת שילוב משככי כאבים או כוונה לגרום נזק עצמי.

החוקרים מסבירים כי מינון יתר של אצטאמינופן הוא הסיבה המובילה לאי-ספיקה כבדית חדה בארצות הברית וכמחצית מהמקרים של אי-ספיקה כבדית חדה על-רקע אצטאמינופן נבעו ממינון-יתר בשוגג, לרוב עקב שילוב משככי כאבים המכילים אצטאמינופן.

ניתוחים בריאטריים עשויים להשפיע על המעבר, הספיגה, המטבוליזם והפרמקוקינטיקה של חלק מהתרופות ואלכוהול. ייתכן חסר גלוטתיון לאחר ניתוח בריאטרי, לו חלק בהפרשת מטבוליטים של אצטאמינופן בתאי כבד. בנוסף, תועדו שיעורי אובדנות מוגברים בחולים לאחר ניתוח בריאטרי.

אי-ספיקת כבד חדה על-רקע אצטאמינופן הוגדרה בנוכחות אנצפלופתיה וקואגלופתיה עם היסטוריה של רמות אצטאמינופן בדם, בהעדר מחלת כבד ידועה או גורמים אחרים לאי-ספיקה כבדית חדה.

המחקר כלל 101 חולים עם אי-ספיקה כבדית חדה, בגיל ממוצע של 45 שנים. מבין אלו, 29% דיווחו על היסטוריה של דיכאון, 24% על היסטוריה של התמכרות לאלכוהול וכ-37% דיווחו על נטילת תרופות משולבות המכילות אצטאמינופן. 18% עברו השתלה ו-9% עברו ניתוח בריאטרי. סה”כ, 19% מהמשתתפים במחקר הלכו לעולמם.

החוקרים קבעו כי ב-54 מקרים (53.5%), אצטאמינופן היה הגורם לאי-ספיקה כבדית החדה. ב-13 חולים (12.9%) הסיבה לא הייתה ידועה. תשעה חולים (8.9%) עברו ניתוח בריאטרי והזמן הממוצע מהניתוח עד לאי-ספיקה כבדית חדה היה 5.9 שנים.

מבין 54 החולים עם אי-ספיקה כבדית על-רקע אצטאמינופן, תשעה חולים (16.7%) עברו ניתוח בריאטרי, זאת בהשוואה לאף אחד מהחולים עם אי-ספיקה כבדית חדה על-רקע סיבות אחרות (p=0.003). בקבוצת החולים לאחר ניתוח בריאטרי, 66.7% נטלו תרופות משולבות, זאת בהשוואה ל-33.7% מהחולים ללא ניתוח בריאטרי בעברם (92 חולים, p=0.07). שיעורי הדיכאון והתמכרות לאלכוהול היה גבוה יותר בחולים שלא עברו ניתוח בריאטרי, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

בחולים עם אי-ספיקה כבדית חדה על-רקע אצטאמינופן, רק שיעורי ההתמכרות לאלכוהול היו שונים בין הקבוצות (שכיחה יותר בחולים שלא עברו ניתוח בריאטרי).

לא זוהו הבדלים בגיל, מין או גזע בין שתי הקבוצות. החוקרים מצאו כי בחולים לאחר ניתוח בריאטרי לא תועדה שכיחות גבוהה יותר של דיכאון, התמכרות לאלכוהול או נטילת תרופות משולבות. כמו כן, לא נרשמה שכיחות גבוהה יותר של פגיעה עצמית בחולים אלו. מעניין לציין כי קרוב ל-80% מהמקרים של מינוני-יתר בשוגג תועדו בחולים לאחר ניתוח בריאטרי.

החוקרים מאמינים כי לממצאי המחקר חשיבות רבה, במידה ויאושרו במחקר גדול יותר. הממצאים עשויים לסייע בזיהוי קבוצה חדשה של חולים בסיכון מוגבר לאי-ספיקה כבדית על-רקע אצטאמינופן.

מתוך הכנס השנתי ה-63 מטעם ה-American Association for the Study of Liver Diseases

לידיעה במדסקייפ