מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association עולה כי בחולים עם מפרצת של אבי העורקים הבטני (Abdominal Aortic Aneurysm) הפרוגנוזה בטווח הארוך לאחר תיקון אנדווסקולארי טובה יותר מהפרוגנוזה בעקבות ניתוח פתוח.

לדברי החוקרים, מחקרים אקראיים לא הצליחו להוכיח כי כל יתרון הישרדותי מוקדם לתיקון אנדווסקולארי נותר לאורך זמן, ולכן עלה חשש כי התיקון לא יביא להגנה טובה בטווח הרחוק מפני קרע של המפרצת. מהמחקר הנוכחי עולה כי גם לאחר חמש שנות מעקב, כאשר בוחנים את עקומות ההישרדות, שיעורי ההישרדות של חולים שעברו תיקון אנדווסקולארי עדיין טובים יותר מאלו שעברו תיקון פתוח.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות כ-4,500 חולים בגיל 65 ומעלה שעברו תיקון מבודד של מפרצת של אבי העורקים הבטני בין השנים 2003-2007 (703 תיקונים פתוחים לעומת 3826 תיקונים אנדווסקולאריים). משך המעקב הממוצע היה 2.6 שנים, אך חלק מהחולים היו במעקב במשך לפחות חמש שנים.

יתרון עיקרי של נתוני Medicare על-פני מקורות נתונים אחרים רבים נובע מכך שהמאגר אפשר לחוקרים לעקוב אחר הסיבה לתמותה של חולים שהלכו לעולמם באמצעות National Death Index. שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים יותר בקבוצת התיקון הפתוח (89 ל-1000 שנות-אדם לעומת 76 ל-1000 שנות-אדם,  p=0.04) וכך גם שיעורי התמותה הספציפיים על-רקע מפרצת של אבי העורקים הבטני (11.3 ל-1000 שנות-אדם לעומת 2.8 ל-1000 שנות-אדם, p<0.001). לאחר תקנון לאשפוז חירום, גיל, שנה, מין, גזע ומחלות רקע, החוקרים מצאו כי תיקון פתוח היה מסוכן יותר. יחס הסיכון לתיקון פתוח לעומת תיקון אנדווסקולארי לתמותה מכל-סיבה עמד על 1.24 (p=0.01) ו-4.37 (p<0.001) בכל הנוגע לשיעורי התמותה הספציפיים על-רקע מפרצת של אבי העורקים הבטני.

חולים לאחר תיקון פתוח נותרו תקופה ממושכת יותר באשפוז (ממוצע של 10.4 ימים לעומת 3.6 ימים), עם שיעורי היארעות גבוהים יותר של תיקון בקע (12 לעומת 3 ל-1000 שנות אדם). עם זאת, ההבדלים בשיעורי תיקון חוזר של מפרצת של אבי העורקים הבטני, היארעות של אשפוזים חוזרים בתוך שנה אחת וקטיעה של גפה תחתונה, לא היו מובהקים סטטיסטית.

JAMA 2012; 307:1621-1628

לידיעה במדסקייפ