מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר חדש שפורסם בגיליון אוגוסט של הירחון Journal of Thoracic Oncology, עולה כי גורם סיכון אחד ב- NSCLC (nonsmall-cell lung cancer ) פלישה לכלי הדם מסכן סיכוי לריפוי במחלה זו.
עפ”י ההנחה חולה עם NSCLC בשלב IA שעבר הוצאה ניתוחית של הגידול נרפא לאחר שחלפו 5 שנים מן הפעולה ללא חזרה של הגידול.
המחקר הנוכחי מצא כי חולים עם פלישה לכלי הדם הינם בעלי סיכון מוגבר משמעותית לחזרה מאוחרת יותר מ- 5 שנים לאחר הוצאה מלאה של הגידול.
יחד עם זאת, חולים ללא פלישה לכלי הדם, אפילו כאלו עם עבר של עישון, עשויים להחשב ככאלו שנרפאו לאחר 5 שנים אם אין עדות לחזרת הגידול בשלב זה.
המחקר ביקש לכמת את הסיכון לחזרה מאוחרת של גידול בחולי NSCLC בשלב IA אשר היו ללא חזרה של הגידול במהלך מעקב של 5 שנים.
החוקרים מציינים כי בשנים האחרונות היה שיעור גבוה יותר של זיהוי מקרי NSCLC מוקדמים לאור שיטת בדיקות סקר המוניות שהונהגה בארצם (יפן).
במסגרת המחקר נכללו 519 חולים שעברו כריתה של הגידול.
מתוצאות המחקר עולה כי 434 נותרו ללא חזרה של הגידול במשך 5 שנים. כל החולים הללו עברו מעקב חציוני של 44 חודשים מעבר לחמש השנים הנהוגות. מתוך 434 חולים אלו, 21 (4.8%) פיתחו חזרה מאוחרת של המחלה לאחר 5 שנים מן הניתוח הראשוני.
בקרב 21 חולים אלו, מרווח הזמן החציוני ללא חזרה מנקודת הזמן של 5 שנים לאחר הוצאת הגידול הראשוני היה 14 חודשים.
ניתוח רב משתני הדגים כי פלישה לכלי הדם השפיעה באופן משמעותי על חזרה מאוחרת (P < .038). גורמי סיכון שנבדקו כללו עבר של עישון, סוג היסטולוגי ודיפרנציאציה היסטולוגית, אשר לא נמצאו כמשפיעים על חזרה מאוחרת.
הסיכוי ל- 5 שנים נטולות חזרת גידול לאחר 5 שנים ראשונות ללא חזרה עמד על 84% עבור חולים עם פלישה לכלי הדם, ו 95% עבור חולים ללא פלישה לכלי הדם (P < .001).
מומחים, בתגובה על ממצאי המחקר, טוענים כי יש לערוך מחקרים נוספים בנושא על מנת לאושש את הממצאים הנוכחיים ולהביאם לכדי חשיבות קלינית.
לדברי המומחים, חשוב לדעת אם קיים סיכון מוגבר על רקע כלשהו לחזרת גידול, היות ולעניין השלכות לגבי החלטות טיפוליות. לטענתם, רוב החזרות מופיעות בשנתיים הראשונות שלאחר ההוצאה הניתוחית של הגידול, ואם הן אינן מופיעות תוך 5 שנים, החולה נחשב ככזה שנרפא זאת עפ”י מספר מחקרים שבוצעו בנושא.
המומחים מציינים כי מעקב מעבר לתקופה של 5 שנים הינו בעייתי משלוש סיבות עיקריות האחת, העדר די מחקר באשר למעקב אחר חולי סרטן ריאה לאחר הוצאות ניתוחיות של הגידול, השנייה, העלויות הכרוכות במעקב ארוך טווח שכזה, והשלישית, הצורך בקרינה רבה לשם ביצוע המעקב האמור.
היבט נוסף בעניין, הינו אובדן יכולת המעקב אחר חולה במשך תקופה כה ממושכת, היות וחולים מפסיקים את המעקב הנעשה ע”י מומחה מתחום האונקולוגיה, ועל כן אובד המידע הרפואי אודותם.
המומחים מזכירים את תוצאות מחקר SEER, לפיהן 7 שנים לאחר ניתוח בחולי סרטן ריאה בני 70 79 שנים, הסיכון למות ממחלת לב הינו גדול יותר מן הסיכון למות מסרטן ריאות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!