מתוצאות מחקר חדש עולה כי מיקרואלבומינוריה עשוי לנבא תחלואה קרדיווסקולארית וכלייתית בחולים עם יתר לחץ דם, אך ללא סוכרת.
לדברי החוקרים, הממצאים מדגישים את חשיבות הערכה מקיפה יותר של מיקרואלבומינוריה, בהכוונת הטיפול ביתר לחץ דם.
החוקרים מסבירים כי הפרשה מוגברת של אלבומין בשתן הינה גורם סיכון מוכר לאירועים קרדיווסקולאריים ונפרופתיה קלינית בחולי סוכרת. לא ידוע אם מיקרואלבומינוריה מנבאת התפתחות אי-ספיקת כליות בטווח הארוך בחולים ללא סוכרת ועם יתר לחץ דם ראשוני.
מדגם המחקר כלל 917 חולים עם יתר לחץ דם, אך ללא סוכרת, שנותרו במעקב למשך 11.8 שנים (10,268 שנות-אדם) שהיו חלק ממדגם MAGIC (Microalbuminuria: A Genoa Investigation on Complications) בין 1993 ו-1997. בתחילת המחקר, חולים שלא טופלו עברו בדיקת ACR (Albumin-to-Creatinine Ratio) בשתן לזיהוי מיקרואלבומינוריה, שהוגדרה בנוכחות ACR של לפחות 22 מ”ג לגרם בגבים ו-ACR של לפחות 31 מ”ג לגרם בנשים.
החוקרים מצאו קשר בין מיקרואלבומינוריה בתחילת המחקר ובין סיכון מוגבר להתפתחות אי-ספיקת כליות במהלך המעקב (סיכון יחסי של 7.61, 95% CI = 3.19-8.16, p<0.0001), אירועים קרדיווסקולאריים (שהוגדרו כמדד משולב של אירועים לבביים וצרברווסקולאריים פטאליים ולא-פטאליים, סיכון יחסי של 2.11, 95% CI = 1.08-4.13, p<0.028), ואירועים לבביים-כליתיים (שהוגדרו כשילוב היעדים הללו; סיכון יחסי של 3.21, 95% CI = 1.86-5.53, p<0.0001).
לאחר תקנון למספר משתנים בתחילת המחקר, כולל גיל, BMI, לחץ דם, רמות כולסטרול ותפקוד כלייתי, נותר קשר מובהק בין מיקרואלבומינוריה ובין אי-ספיקת כליות (סיכון יחסי של 12.75, 95% CI = 3.62-44.92, p<0.0001) ואירועים לבביים-כליתיים (סיכון יחסי של 2.58, 95% CI 1.32-5.05, p<0.0056).
החוקרים כותבים כי מיקרואלבומינוריה היא גורם מנבא בלתי תלוי לסיבוכים כליתיים וקרדיווסקולאריים בחולים ללא סוכרת ועם יתר לחץ דם ראשוני.
מגבלות המחקר כוללות אפשרות לתת-הערכה של שכיחות אי-ספיקת כליות חדשה והקשר בין מיקרואלבומינוריה ויעדים קרדיווסקולאריים וכליתיים. בנוסף, קיים אי-דיוק מסוים בהערכת eGFR ואין נתונים דפיניטיביים בנוגע לקשר בין הסיכון הכלייתי והקרדיווסקולארי ובין מיקרואלבומינוריה על-בסיס סוג הטיפול או איזון לחץ דם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי נדרש טיפול אגרסיבי בגורמי סיכון כליתיים וקרדיווסקולאריים בחולים עם מיקרואלבומינוריה, למרות שדרושים מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!