מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון British Medical Journal (BMJ) עולה כי ניתוח בריאטרי עשוי להוריד את הסיכון להתפתחות הפרעות היפרטנסיביות בהיריון עתידי. במחקר ניתחו החוקרים באופן רטרוספקטיבי מידע מתביעות ביטוח רפואי בארצות הברית.

החוקרים מסבירים כי הפרעות יתר לחץ דם בהיריון הולכות ועולות בשכיחותן, כיום יותר מבעבר בעקבות השיעור הגובר של השמנת יתר באוכלוסיה. זו האחרונה קשורה לדבריהם לבעיות רפואיות רבות וכן לתוצאות שליליות הקשורות להיריון, ובהן הפרעות היפרטנסיביות בהיריון.

מטרת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה הייתה לבחון שמא יולדות שעברו בעברן ניתוח בריאטרי מראות שיעור נמוך יותר של הפרעות היפרטנסיביות בהיריונן בהשוואה לנשים שילדו בטרם עברו ניתוח מעין זה.

לדברי החוקרים, כל התערבות המפחיתה השמנת יתר עשויה להיות מוצלחת בהורדת הפרעות היפרטנסיביות, אולם מרבית פעולות אלו אינן מוצלחות או שהצלחתן זמנית בלבד. כיום נחשב ניתוח בריאטרי לטיפול היעיל ביותר הקיים להשמנת יתר, הם טוענים, ומוסיפים כי הירידה הנלווית במשקל מביאה עמה גם ירידה בהימצאות תחלואות נלוות ובהן הפרעות היפרטנסיביות. בנוסף, עשויה הירידה במשקל בנשים להיות קשורה למספר נמוך יותר של תוצאות שליליות בהיריון.

תוך שימוש במידע מתביעות ביטוח רפואי בין השנים 2002 ו-2006 שנאספו משבע חברות ביטוח אמריקאיות, איתרו החוקרים 585 נשים בגילאי 16 עד 45 שנים אשר עברו ניתוח בריאטרי וכן היריון ולידה אחת לפחות, ואשר היו זכאיות לכיסוי ביטוחי מתמשך במהלך ההיריון ובשבועיים שלאחר הלידה לכל הפחות. היעד העיקרי של המחקר היה הפרעות היפרטנסיביות בהיריון כפי שהוגדרו על בסיס הקריטריונים האבחנתיים של ה-ICD-9, כשהמשתנים הבלתי תלויים שנבחן היה מועד הלידה- לפני הניתוח הבריאטרי או לאחריו. עבור כל סוג של הפרעת יתר לחץ דם בהיריון חושב יחס הסיכויים.

החוקרים מדווחים כי מבין 585 משתתפות, 269 ילדו לפני שעברו ניתוח בריאטרי ו-316 ילדו לאחריו. מרבית הנשים (82%, 477) עברו ניתוח מסוג מעקף קיבה. בהשוואה לנשים שילדו לאחר הניתוח, אלו שילדו בטרם נותחו היו צעירות יותר בעת הלידה (גיל ממוצע 31.3 לעומת 32.5 שנים; p < 0.002) והראו שיעורים גבוהים יותר של סוכרת קיימת וסוכרת הריונית.

לאחר תקנון לערפלנים כגון גיל בלידה, היריון רב עוברים (תאומים ומעלה), סוג הניתוח, סוכרת קיימת וסוג הכיסוי הביטוחי, מצאו החוקרים כי שיעורי ההפרעות ההיפרטנסיביות בהיריון היו נמוכים משמעותית בקרב נשים שילדו לאחר שעברו ניתוח בריאטרי לעומת אלו שילדו לפני שעברו אותו. עבור פרה-אקלמפסיה ואקלמפסיה, עמד יחס הסיכויים על 0.20 (95% CI = 0.09-0.44), עבור יתר לחץ דם כרוני המסבך את ההיריון היה ה-OR 0.39 (95% CI = 0.20-0.74) ועבור יתר לחץ דם הריוני עמד ה-OR על 0.16 (95% CI = 0.07-0.37).

לדברי החוקרים, כל התערבות שעשויה לצמצם תוצאות הריוניות שליליות, ובמיוחד בתקופה שלפני הכניסה להיריון, הינה ברוכה. הם טוענים כי מחקר זה מעיד בבירור על כך שירידה במשקל הנגרמת בעקבות ניתוח מובילה לירידה בהימצאות של הפרעות היפרטנסיביות של ההיריון.

בין יתרונותיו של המחקר מציינים החוקרים את מבנהו ואת השימוש במאגר גדול של תביעות ביטוח מכל רחבי ארצות הברית, המאפשר יכולת הכללה טובה של מסקנותיו ביחס לנשים הסובלות מהשמנת יתר וחששות הקשורים בהפרעות היפרטנסיביות בהיריון. על אף שמדובר במחקר רטרוספקטיבי, מבנהו מאפשר לטענתם את האופן הטוב ביותר להשיב על שאלה זו, בעוד שבחירת קבוצות ביקורת אלו או אחרות עלולה לגרור עמה ערלפנים שעשויים להטות את התוצאות. החוקרים מוסיפים כי נכללו בניתוח הנתונים הן תביעות לכיסוי ביטוחי של אשפוזים והן של מסגרות מחוץ לאשפוז, עובדה שאפשרה לכלול הערכות שעשויות היו להשפיע על הטיפול הפרה-נטאלי ועל הלידה.

מאידך, בין מגבלות המחקר נוכחי מזכירים החוקרים את חוסר היכולת לאשר מידע אשר הופיע בגיליונות הרפואיים, כגון מדד מסת הגוף (BMI) ומאפיינים קליניים נוספים הנדרשים לאישור האבחנה של השמנת יתר או לחילופין הפרעה היפרטנסיבית, מאחר והמידע התבסס על מאגר מידע של תביעות ביטוח רפואי. בעוד שנראה לדבריהם שהאבחנה בעת השחרור מדויקת בכמחצית מהמקרים, קיים עדיין סיכוי לפיו סיווג שגוי של האבחנות עלול היה להשפיע על תוצאות המחקר. לא עלה בידם לאסוף מידע ביחס לפן הניאונטאלי של הלידה ולא ביחס לסיבוכים לילוד הנובעים מהפרעת יתר לחץ הדם או לחילופין מהניתוח, הם מסבירים.

באשר להמשך המחקר בתחום, ממליצים החוקרים על מעקב ארוך-טווח של אמהות שעברו ניתוח בריאטרי לפני לידתן, במטרה להעריך סוגיות של איכות חיים כללית וכזו הקשורה בבריאות, וכן להעריך את הטיפול ארוך הטווח במשקל העודף. לדבריהם, יש צורך במחקרים נוספים על מנת לוודא שלא קיימות תוצאות שליליות עבור הילוד, ובמיוחד מאחר וניתוח מעקף קיבה קשור פעמים רמות בחסרים תזונתיים באם. לדבריהם, יש צורך במעקב ארוך טווח אחר ילדים אלו הנולדים לאחר שאמם עברה ניתוח בריאטרי על מנת לוודא שאין השפעות התפתחותיות אחרות על גדילתם.

החוקרים מפרטים את ההשלכות הקליניות החשובות של ממצאיהם, את אלו הקשורות בבריאות הציבור ואת אלו הקשורות במדיניות בריאות. הם מציעים לשקול ניתוח בריאטרי בנשים בגיל פוריות המבקשות להקים משפחה וסובלות ממדד מסת גוף (BMI) של 40 kg/m2 ומעלה, או BMI של בין 35-40 kg/m2 הסובלות בנוסף מתחלואה נלווית.

לבסוף, מדגישים החוקרים כי בדיקת הרופא בטרם הכניסה להיריון הינה חיונית, וכי עשויה להוביל לשיפור המצב הבריאותי בכל הנשים המתכננות להרות. התייחסות לסוגיות של משקל במהלך פגישה זו, הם מוסיפים, על אף שעשויה להיות לא פשוטה עבור המטופלת והמטפל, עשויה להוביל לתוצאות בריאותיות טובות יותר הן עבור האם והן עבור הילוד. עם זאת, הם מזכירים כי הדבר עשוי להיות בעייתי, שכן למעלה ממחצית ההריונות בארצות הברית אינם מתוכננים מראש.

BMJ 2010

לידיעה במדסקייפ