ההנחיות להפניית חולים לצנתור כלילי ממליצות על הערכת הסיכון ובדיקות לא-פולשניות. במסגרת מחקר חדש בחנו החוקרים את התוצאות בבדיקות לא-פולשניות ואת הערך האבחנתי של צנתור כלילי בקרב מטופלים עם חשד למחלת עורקים כליליים.

החוקרים אספו נתונים אודות מטופלים מ-663 בתי חולים במאגר American College of Cardiology National Cardiovascular Data Registry, ללא מחלת עורקים כליליים ברקע, שעברו צנתור אלקטיבי בתקופה שבין ינואר 2004 ועד אפריל 2007. הם ערכו קורלציה בין המאפיינים הדמוגרפים, גורמי הסיכון, התסמינים ותוצאות בדיקות לא-פולשניות ובין נוכחות מחלת עורקים כליליים חסימתית, שהוגדרה כהיצרות של 50% ומעלה מקוטר העורק הכלילי השמאלי הראשי, או היצרות של 70% ומעלה מקוטר כלי דם אפיקרדיאלי מג’ורי.

מדגם המחקר כלל 398,978 משתתפים. חציון גיל המשתתפים עמד על 61 שנים; 52.7% מהמשתתפים היו גברים, 26.0% אובחנו עם מחלת סוכרת ו-69.6% עם יתר לחץ דם. בדיקות לא-פולשניות נערכו ב-83.9% מהמשתתפים. בצנתור, ב-149,739 (37.6%) נבדקים אובחנה מחלה חסימתית של עורק כלילי. ב-39.2% לא נמצאה עדות למחלת עורקים כליליים (שהוגדרה כהיצרות של פחות מ-20% בכל כלי הדם). גורמים מנבאים בלתי-תלויים למחלה כלילית חסימתית כללו מין זכר (OR = 2.70,  95% CI = 2.64-2.76), גיל מתקדם (יחס סיכויים עם כל עלייה של 5 שנים בגיל של 1.29,  95% CI = 1.28-1.30), נוכחות סוכרת תלוית-אינסולין (OR = 2.14,  95% CI = 2.07-2.21), ונוכחות לדיסליפידמיה (OR = 1.62,  95% CI = 1.57-1.67). בחולים עם תוצאה חיובית בבדיקה לא-פולשנית תועדה עליה מתונה בסיכון לנוכחות מחלה חסימתית בעורקים הכליליים, בהשוואה למטופלים בהם לא נערכו בדיקות לא-פולשניות (41.0% לעומת 35.0%,  p<0.001,  Adjusted OR = 1.28,  95% CI = 1.19-1.37).

החוקרים מסכמים וכותבים כי במחקר הנוכחי, מעט יותר משליש מהנבדקים ללא מחלה ידועה, שעברו צנתור כלילי לאקטיבי, אובחנו עם מחלה חסימתית של העורקים הכליליים. הם קוראים לפתח שיטות טובות יותר להערכת הסיכון, במטרה להגיע להחלטה מודעת ולהגדיל את הערך האבחנתי של צנתור כלילי.

N Engl J Med. 2010 Mar 11;362(10):886-95