חוקרים מדנמרק מדווחים כי השימוש בפילטר דיסטאלי להגנה מפני תסחיפים בזמן השתלת תומכן כלילי מעלה בטווח הארוך את שיעור אירועי תרומבוזיס בתומכן ו-TVR (Target Vessel Revascularization).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים אקראיים לא הדגימו תועלת להגנה דיסטאלית בטווח הזמן הקצר או הבינוני, לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention). מאמרם פורסם במהדורת 2 במרץ של Journal of the American College of Cardiology, בו דיווחו על תוצאות מעקב בן 15 חודשים אחר חולים שטופלו עקב אוטם לבבי עם עליות מקטע ST במסגרת מחקר DEDICATION.
החולים טופלו באספירין, קלופידוגרל, והפרין טרם הפרוצדורה. במידה וקרדיולוג היה סבור כי ניתן להעביר פילטר (על-בסיס הרחבה-מוקדמת והדגמה ראשונית של מיטת כלי הדם הפריפריים), החוקרים חילקו באקראי את החולים להגנה דיסטאלית (n=312) או טיפול קונבנציונאלי (n=314).
בקבוצת ההגנה הדיסטאלי, נערך ניסיון הכנסת פילטר ב-304 חולים (97%), עם ניסיון מוצלח ב-254 חולים (81%).
עם זאת, החוקרים לא מצאו עדות להגנה עם פילטר לאחר 30 ימים, 6 חודשים, או 15 חודשים.
תשעה מקרים ודאיים של טרומבוזיס בתומכן תועדו בקבוצת ההגנה הדיסטאלית, זאת לעומת מקרה אחד בלבד בקבוצת הביקורת (2.9% לעומת 0.3%, p=0.01).
שיעורי TLR (Target Lesion Revascularization) היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת ההגנה הדיסטאלי (12.5% לעומת 7%, p=0.05), וכך גם היה שיעור TVR (15.4% לעומת 8.3%, p<0.01).
בשתי הקבוצות תועדו שיעורים דומים של אוטם לבבי ותמותה.
החוקרים מאמינים כי התכווצות כלי דם בתגובה להכנסת פילטר עשויה להוביל לתת-הערכה של קוטר כלי הדם והכנסת תומכן קטן מהנדרש, גורם מנבא ידוע לתומכן מוקדם בתומכן. אפשרויות אחרות כוללות נזק לדופן כלי הדם באתר הצבת הפילטר או שינוי מקום התומכן במהלך הוצאת הפילטר.
בדומה, נזק לדופן כלי הדם עקב הרחבה-מוקדמת או במהלך הצבת הפילטר עשוי להביא לעליה בשיעורי היצרות חוזרת ובצורך ברה-וסקולריזציה חוזרת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא ניתן להמליץ על שימוש רוטיני בפילטר בצורתו הנוכחית, וככל הנראה יש להימנע מכך במקרים שם PCI ראשוני בטיפול באוטם לבבי עם עליות מקטע ST.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!