ממחקר חדש שפורסם במהדורת 10 בפברואר של BMJ עולה כי אין קשר בין נטילת Venlafaxine (אפקסור) ובין סיכון מוגבר לתמותה לבבית פתאומית, או להפרעות קצב מסכנות-חיים, בהשוואה לנוגדי-דיכאון אחרים.

לדברי החוקרים, ממצאים אלו מבוססים על למעלה מ-200,000 חולים שטופלו כנגד דיכאון, ומספקים בסיס מוצק להשפעה הבטוחה של Venlafaxine על הלב, בדומה לנוגדי-דיכאון אחרים.

החששות כי – Venlafaxine, השייך למשפחת SNRI (Serotonin-Norepinephrine Reuptake Inhibitor), היה פחות בטוח מתרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) הוביל להנחיות מטעם UK Medicines and Healthcare Products Regulatory Agency בדצמבר 2004. במאי 2006, לאחר סקירה נוספת, ה-MHRA ריכך את עמדתו, עם המלצה להימנע ממתן Venlafaxine רק בחולים עם יתר לחץ דם לא-מאוזן, או בסיכון גבוה מאוד להפרעות קצב חדריות.

על-בסיס הנתונים ממאגר United Kingdom General Practice Research Database, החוקרים העריכו אם הסיכון לתמותה לבבית פתאומית או כמעט-מוות היה גבוה יותר עם Venlafaxine, בהשוואה ל-Fluoxetine (פרוזק), Citalopram (רסיטל), או Dosulepin.

החוקרים אספו נתונים במהלך 10 שנים (1995-2005) אודות חולים עם אבחנה של דיכאון או חרדה, שהחלו בטיפול בנוגדי-דיכאון אלו. יעד המחקר היה תמותה לבבית פתאומית או כמעט-תמותה, שהוגדרו בנוכחות הפרעת קצב חדרית מהירה ממארת, תמותה פתאומית מסיבות לבביות, או תמותה מחוץ לבית החולים עקב איסכמיה לבבית חריפה.

בסופו של דבר, במהלך מעקב ממוצע של 3.3 שנים, תועדו 568 מקרים של תמותה לבבית פתאומית או כמעט-תמותה ב-207,384 המשתתפים הרשומים במאגר הנתונים. השיעור הכולל של תמותה לבבית פתאומית או כמעט-תמותה עמד על 8.21 ל-10,00 שנות-אדם.

החוקרים התאימו לכל מקרה עד 30 ביקורות, עם סך כולל של 14,812 ביקורות.

לא נמצאו עדויות לפיהן Venlafaxine הביא לעלייה בסיכון לתמותה לבבית פתאומית או כמעט-תמותה, בהשוואה ל-Fluoxetine (Adjusted OR = 0.66), Citalopram (Adjusted OR = 0.89), או Dosulepin (Adjusted OR = 0.83).

החוקרים מאמינים כי החשד לסיכון מוגבר שהוביל למחקר הנוכחי, נבע ככל הנראה מרעילות עקב מינון-יתר. עם זאת, רופאים ובני משפחה צריכים להיות עירניים באשר לסיכון האפשרי למינון-יתר עקב תרופה זו ונוגדי-דיכאון אחרים.

BMJ 2010

לידיעה במדסקייפ