מאת ד”ר בן פודה שקד

מסקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של הירחון Medical Care עולה כי על אף שהגישה הטיפולית המועדפת כיום הינה גישה מולטי-דיציפלינרית, נראה שכירורגים רבים מתחום סרטן השד אינם נוהגים להיוועץ באופן שגרתי עם מומחים מתחומים אחרים, כגון אונקולוגיה, רדיולוגיה אונקולוגית או כירורגיה פלסטית, כשמפתחים את תוכנית הטיפול. בנוסף, החוקרים מציינים כי רבים מהם אינם עושים שימוש בפעילויות העשויות לסייע לתהליך קבלת ההחלטות של המטופלת, כגון סרטי וידיאו, אתרי אינטרנט ותוכניות תומכות לחולים.

לדברי החוקרים, למרות ה’מנטרה’ הקוראת לתהליכי קבלת החלטות וטיפול מולטי-דיציפלינריים, כירורגים בקהילה נוטים לדווח על מיעוט יחסי של גישה זו בעשייתם בפועל. מאידך, הם מציינים כי טרם ידועות ההשלכות של ממצא זה על החולים. הם מוסיפים כי תוצאות הסקר מעידות כי אלו הרופאים המנתחים בעלי נפח הניתוחים הגדול של מטופלות סרטן שד אשר הינם בעלי הסיכוי הרב ביותר לנקוט בגישה מולטי-דיציפלינרית בעבודתם.

החוקרים מסבירים כי עבור חולה אשר אובחנה לאחרונה כסובלת מסרטן השד, הכירורג משחק תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות הקלינית ובטיפול, ולפיכך בעיניהם מחקר המתמקד באופן שבו המנתחים פועלים בהקשר זה עשוי לספק תובנות בעלות ערך אודות דרכי ארגון הטיפול בחולים עם סרטן שד.

לשם כך, סקרו החוקרים 318 מנתחים המטפלים בחולים עם סרטן השד בדטרויט, מישיגן ולוס אנג’לס, קליפורניה. בנוסף, נסקרו 2,268 מטופלים עם סרטן השד, ולטענתם נמצאה קורלציה טובה בין שתי תבניות התשובות שנתקבלו.

כשנשאלו אודות תקשורת רב-תחומית בין רופאים, רק רבע עד שליש מהמנתחים דיווחו כי התייעצו אודות תוכניות הטיפול עם אונקולוגים או עם מומחים ברדיולוגיה-אונקולוגית בטרם ביצעו ניתוח עבור מרבית מטופליהם אשר טופלו בשנה שקדמה לסקר. רק 13% מהנשאלים נועצו בכירורג פלסטי. עם זאת, חלק ניכר מהמנתחים דיווחו כי הם נעזרו בעמיתיהם על מנת לחזור ולסקור בדיקות דימות ופתולוגיה (וזאת עבור שני שליש ממטופליהם ומעלה).

כשני שליש מהמנתחים דיווחו כי מעט מאוד ממטופליהם אם בכלל נטלו חלק בפעילויות שמטרתן סיוע לחולה בקבלת ההחלטות אשר אורגנו בידי המרפאה, כגון נוכחות בהרצאה, צפייה בחומרים באתרי אינטרנט או השתתפות בקבוצות תמיכה.

החוקרים מוסיפים כי מנתחים אשר מטפלים בעיקר בחולי סרטן השד הראו סבירות גבוהה יותר להיוועץ במומחים מתחומים אחרים ולעשות שימוש בכלים לסיוע לקבלת ההחלטות של המטופל לעומת אלו שטיפלו בפחות חולי סרטן השד. קרוב למחצית מהמנתחים (46.1%) סיפרו כי 15% ומטה מסך עבודתם הקלינית הוקדשה לסרטן השד, בעוד ש-16.2% דיווחו כי כך היה במחצית מעבודתם לכל הפחות.

החוקרים משערים כי יתכן והמנתחים העובדים במסגרת בעלת התמחות ספציפית יותר (בסרטן השד), אשר דיווחו בשיעורים גבוהים יותר על תקשורת בינתחומית משתפת-פעולה ושימוש בכלים לקבלת החלטות של המטופל, נוטים יותר (או בעלי הזדמנות רבה יותר) להשקיע בתשתיות כגון קביעת תורים לאותו היום או ישיבות צוות משותפות (Tumor-boards) שבועיות. לדבריהם, מנתחים אשר רק חלק קטן מעשייתם הקלינית קשורה בסרטן השד עשויים שלא לחוש בערך של השקעה בתשתית שכזו. הם מציעים כי מנתחים אלו עשויים אולי להפיק תועלת מגישות וירטואליות, כגון שיטות מבוססות-מחשב או מקוונות לתקשורת בין-רופאים.

החוקרים מדווחים כי השתתפות של המנתחים בתוכנית לימוד הגבירה את הסבירות לשיתוף פעולה מולטי-דיציפלינרי, וזאת באופן בלתי תלוי ברמת המומחיות של המנתח. לטענתם, מרכזים רפואיים המשתתפים התוכניות לימוד למנתחים עשויות להראות מוטיבציה רבה יותר ליצירת שינויים בעשייתם הקלינית, או לחילופין יתכן ושינויים אלו מתפתחים בצורה טבעית יותר הודות למבנה של תוכניות לימוד אלו.

עם זאת, החוקרים מדגישים כי יש לפרש את תוצאות הסקר שערכו בהקשר של הטיפול בחולים עם מידה של זהירות. הם מזכירים כי טרם ידוע שמא חולים אשר קיבלו טיפול ממנתחים בעלי ניסיון רב יותר ובאמצעות שימוש רב יותר בתהליכי קבלת החלטות כמתואר לעיל אכן השיגו טיפול באיכות טובה יותר.

Med Care. 2010;48:45-51

לידיעה במדסקייפ