השתלת כבד בחולים עם NASH (Nonalcoholic Steatohepatitis) מלווה בשיעורי הישרדות והשתלה חוזרת דומים לתוצאות לאחר השתלת כבד בעקבות שחמת כבד על-רקע אלכוהולי, כך עולה ממחקר חדש.
לדברי החוקרים, זהו המחקר הגדול ביותר עם תקופת המעקב הארוכה ביותר, להערכת ההישרדות של חולים עם שחמת כבד על-רקע NASH. מהתוצאות עולה כי למרות מגמה של שיעורי הישרדות נמוכים יותר בחולים עם NASH, בהשוואה לחולים עם שחמת על-רקע אלכוהולי, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים מציינים כי חלה עליה בשכיחות השתלת כבד בעקבות שחמת כבד על-רקע NASH. עם זאת, הסיכון לאחר ההשתלה להישנות NASH או סיבוכים קרדיווסקולאריים על-רקע תסמונת מטבולית אינו-ברור. במטרה לבחון את הנושא, הם השוו את התוצאות ב-71 חולים עם NASH ו-83 חולים עם שחמת כבד על-רקע אלכוהולי, כולם עברו השתלת כבד בין 1997 ו-2007.
למרות ששיעורי ההישרדות בקבוצת החולים עם NASH היו נמוכים יותר, לא תועד הבדל מובהק סטטיסטית. שיעורי ההישרדות בקבוצת החולים עם NASH עמדו על 82% לאחר שנה אחת, ולאחר 5 שנים ירדו ל-75%. בקבוצת החולים עם שחמת כבד על-רקע אלכוהולי שיעורי ההישרדות המקבילים עמדו על 92% ו-86%.
גם שיעורי כשלון השתל היו דומים בקבוצת החולים עם NASH ואלו עם שחמת על-רקע אלכוהולי (24% לעומת 18%).
בשתי הקבוצות, אלח-דם הייתה הסיבה העיקרית לתמותה לאחר-השתלה, וזו הסיבה שהובילה לתמותה ב-54% ממקרי התמותה של חולים עם NASH ו-43% ממקרי התמותה בקבוצת החולים עם שחמת על-רקע אלכוהולי. בקבוצת החולים עם NASH שיעורי התמותה מסיבות קרדיווסקולאריות היו גבוהים יותר בהשוואה לקבוצת החולים עם שחמת על-רקע אלכוהולי (26% לעומת 7%), אך שוב, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.21).
מנגד, בקבוצת החולים עם שחמת על-רקע אלכוהול תועד שיעור גבוה יותר משמעותית של מקרי תמותה על-רקע ממאירות (29% לעומת 0%, p=0.024).
הישנות סטיאטו-הפטיטיס תועדה ב-33% מהחולים בקבוצת NASH.
החוקרים מסכמים וכותבים כי NASH היא אינדיקציה מקובלת להשתלת כבד, עם שיעורי הישרדות לאחר השתלה הדומים לשיעורי ההישרדות עם שחמת כבד על-רקע סיבות אחרות. יש חשיבות רבה לאיזון אגרסיבי של התסמונת המטבולית בטיפול בחולים לאחר-השתלה, לא רק למניעת הישנות בכבד המושתל, אלא גם למניעת תמותה קרדיווסקולארית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!