ממחקר חדש, שפורסם בגליון ינואר של Surgery, עולה כי השתלת תומכנים לתיקון אנדווסקולרי של מפרצת באאורטה הבטנית (EVAR Endovascular Repair of Abdominal Aortic Anerusym), מלווה בשיעורים גבוהים של כישלון מאוחר, ולרוב מובילים לתמותה.
מסיבה זו, החוקרים מייעצים להמשיך ולעקוב באדיקות אחר כל החולים לאחר EVAR. תיקון אנדווסקולרי זכה לפופולריות על-פני תיקון פתוח, בשל יעילותו בטווח הקצר, פולשנות מינימלית, וקיצור משך ההחלמה.
החוקרים ביקשו להעריך את התוצאות ארוכות הטווח, ואספו את התוצאות מטיפול EVAR שנערכו בין 1994 ו-1999 באירופה. במחקר נכללו 1190 חולים, אחריהם עקבו למשך עד 8 שנים.
שני ההתקנים בהם השתמשו היו Stentor ו-Vanguard. ב-581 חולים, קטרי המפרצות היו קטנים (40-54 מ”מ), ב-609 אחרים הקטרים היו בגודל 55 מ”מ, ומעלה. החוקרים מצאו כי מפרצות גדולות יותר היו קשורות יותר בגיל מבוגר, סוכרת, מחלות לב, עורקי הקרוטידים והריאות, וכן, לוו בשיעור סיבוכים גדול פי שתיים, בהשוואה למפרצות קטנות יותר.
שיעורי התמותה בחודש הראשון עמדו על 2.9%, ושיעור הסיבוכים הסיסטמיים עמד על 12.9%, במהלך האישפוז. גם שיעורי תמותה של 4.4%, בקרב חולים עם מפרצות גדולות, עדיפים על פני שיעורים של 5% ו-6% בקרב כל המטופלים שעברו ניתוח פתוח לתיקון המפרצת. עם זאת, שיעורי ההישרדות המצטברים לאחר 8 שנים עמדו על 74.5% בקרב חולים עם מפרצות קטנות, ו-49.6% ביתר הנבדקים.
כשלים מבניים של התומכן כללו קרעים במארג, שברים, הרס תפרי פוליפרופילן, וקיבוע לא-מספק. היצרנים הגיבו ע”י העלאת התנגודת לקורוזיה, באמצעות מרקם חזק יותר, והקטנת החיכוך בין מרכיבים שונים של ההתקן.
למרות התוצאות הגרועות יותר בקרב חולים עם מפרצות קשות יותר, החוקרים מאמינים כי מניעת הקרע וויתור על הצורך בניתוח פתוח, יביאו לכך ש-EVAR יהיה בכל זאת הטיפול הטוב ביותר בחולים אלו.
עם זאת, מציינים כי ה-FDA עדיין לא אישר את שתלי התומכנים האנדווסקולרים לתיקון מפרצות באאורטה בטנית. וכן, מציינים כי עדיין אין נתוני ביקורת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!