השוואה של תגובות קרדיווסקולריות במהלך פעילות גופנית בחולים עם אי ספיקת לב (HF) לא סיסטולית אל מול נבדקי ביקורת ללא אי ספיקת לב, שחלקו קו-מורבידיות מרובות, כולל היפר טרופיה קרדיאלית בשל יתר לחץ דם, עזרה להטיל אור על סימפטומים של קוצר נשימה, עייפות וחוסר סבילות לפעילות גופנית הקשורים לחולי אי ספיקת לב עם EF (מקטע פליטה) שמורים.

במחקר, שפורסם במהדורת נובמבר של Circulation, עולה כי הגבולות הקרדיווסקולרים לא מיוחסים לאב-נורמליות דיאסטולית, כגון מילוי חדר שמאל, כפי הנמדד על ידי השינוי בנפח סוף דיאסטולי. הגבולות הקרדיווסקולרים מיוחסים לתוצאה של ליקוי בתגובת קצב הלב ורזרבה וזודילטורית במהלך פעילות גופנית.

החוקרים רצו לבדוק מה יש באנשים אלה, שמונע מהם לעשות פעילות גופנית. האנשים סימפטומטים באופן ברור. רמת העבודה, שהם יכולים לעשות, כמה זמן הם יכולים ללכת במבחן מאמץ פשוט, היה מאמץ שווה ערך לקצת יותר מהמאמץ הדרוש להתלבשות. האנשים הללו מאוד מוגבלים ולא יכולים לעשות פעילויות של חיי היום יום. על זה מדבר הסינדרום של HF לא סיסטולי. אנשים מרגישים חלשים וחסרי נשימה, הם מתעייפים מאוד מהר, אך עדיין המשאבה נראית תקינה. החוקרים רצו לדעת למה זה קורה.

אי ספיקת לב עם EF שמור

מתוך 550,000 מקרי HF המאובחנים בכל שנה בארצות הברית, 50% מסווגים כ-HF לא סיסטולי, שידוע גם כ-HF עם EF שמור, כאשר לחולים יש תפקוד סיסטולי שמור המוגדר כ-EF שווה או מעל 50%. השכיחות של מחלה זו עולה ובאופן טיפוסי משפיע על נבדקים זקנים, נשים ושמנים, אנשים הסובלים מיתר לחץ דם וכאלה עם היפר טרופיה של חדר שמאל.

מטרת המחקר לא הייתה להתווכח על כך שהבעיות בדיאסטולה לא אחראיות, לפחות חלקית, לסימפטומים. אך החוקרים רצו לבדוק ספציפית שינויים קרדיווסקולרים, שהם יותר ספציפיים לנבדקים, שהיו מאוד סיפמטומטים. על מנת לעשות זאת החוקרים השוו שינויים קרדיווסקולרים במהלך ביצוע פעילות גופנית בנבדקים עם HF לא סיסטולי (17 נבדקים) מול שינויים, שקרו בנבדקים מותאמי גיל,מין, גזע, לחץ דם והיפר טרופיה של חדר שמאל (19 נבדקים).

לשתי הקבוצות הייתה יכולת פעילות גופנית מוגבלת, למרות שהדבר היה יותר משמעותי ובולט בקבוצה עם HF לא סיסטולי. בעומס עבודה ברמה נמוכה המתאים לשטיפת כלים או להתלבשות (זהו השלב היחיד שהושלם בנבדקים עם HF לא סיסטולי), הייתה עליה בקצב הלב ווזודילטציה לא תקינה של העורקים בנבדקים עם HF. העלייה בקצב הלב ובתפוקת הלב במהלך פעילות גופנית הייתה בערך 40% פחות בנבדקים עם HF לא סיסטולי, למרות עליות דומות בנפח סוף דיאסטולי, בנפח פעימה ובקונטרקטיליות של הלב.

ביצועי פעילות מטבולים

החוקרים דיווחו בנוסף על יכולת פעילות גופנית הנמצאת בקורולציה עם השינוי בתפוקת הלב, בקצב הלב ובתנגודת הווסקולרית, אך לא עם נפח סוף דיאסטולי או נפח הפעימה. למרות שקצב לב לא נחשב באופן טיפוסי כבעיה בחולים עם HF לא סיסטולי, מחקר זה מציע כי קצב לב וירידה בהתאמה בתפוקת הלב, משחקים תפקיד.

האצה והאטה לקוים בקצב הלב

החוקרים בדקו בנוסף את ההאצה וההאטה בקצב הלב לאחר הפעילות הגופנית כסמנים לליקוי אפשרי באיזון הסימפתטי / פרה סימפתטי. העלייה בקצב הלב במהלך פעילות גופנית והירידה לאחר הפעילות היו איטיים יותר משמעותית בנבדקים ה-HF  הלא סיסטולי בהשוואה לקבוצת הביקורת. ליקוי בירידה בקצב הלב, לאחר הפעילות, הצטייר כגורם סיכון למוות קרדיאלי ולהפרעת קצב. רמות של קטחול אמינים בדם היו דומות בשתי הקבוצות, דבר המציע כי הגוף מאיץ את הלב, אך הלב אינו מגיב.

תוך דגש על גודל המחקר, החוקרים מזהירים חוקרים אחרים ורופאים לחשוב על הטיפול בחולים עם HF עם EF שמור. טיפול בחוסמי בטא יכול להחמיר את התגובה הלקויה של קצב הלב ואף להחמיר את הנוקשות הווסקולרית. קיימת אפשרות להשתמש בעתיד בקוצבי לב. כאשר קיצוב עלייתי ידאג למנוע חוסר סנכרון וטכיקרדיה, וסנסורים המגיבים לפעילות גופנית יוכלו להעלות את קצב הלב במצב של פעילות גופנית.

בתיאוריה אם אפשר להכפיל את קצב הלב, גם תפוקת הלב תגדל פי שתיים. האם אז הם יוכלו לבצע פעילות גופנית פי שתיים ? אם כן הדבר יהיה דרמטי. יש צורך במחקרים נוספים על קוצבים בכדי להעריך את איכות החיים ואת ההשפעה על אשפוזים בכדי להחליט מה התפקיד הפוטנציאלי של הקוצבים.

לידיעה במדסקייפ