ממחקר חדש עולה כי למרות התקדמות בטיפול בפרפור פרוזדורים (AF) במהלך שני העשורים האחרונים, הפרוגנוזה של חולים עם פרפור פרוזדורים חדש, הן מבחינת התפתחות אי-ספיקת לב והן מבחינת סיכויי ההישרדות במקרה שהתפתחה אי-ספיקת לב, לא השתנו בצורה משמעותית.
פרפור פרוזדורים היא בעיה בריאותית משמעותית, ונחשבת לאפידמיה מבחינת שכיחותה. AF ואי-ספיקת לב צמודים אחד לשני, וידוע כי קיים סיכון משמעותי להתפתחות אי-ספיקת לב בחולים עם AF.
בהתחשב בשינויים שחלו בטיפול ב-AF עם השנים, ייתכן שחלה ירידה בסיכון לאי-ספיקת לב בחולי AF, וכן שיפור בסיכויי ההישרדות של חולים שיפתחו אי-ספיקת לב.
מצד שני, החוקרים סיפרו כי המחקר שנערך 21 שנים (1980-2000) לא הראה כל ירידה בסיכון לאי-ספיקת לב. כמו כן, לא זוהה שיפור בסיכויי ההישרדות של חולי AF שפיתחו אי-ספיקת לב.
בקרב 3288 משתתפים עם AF חדש, ללא אי-ספיקת לב בעת האבחנה או בעבר, 790 (24%) פיתחו אי-ספיקת לב בתוך 6.1 שנים בממוצע. שכיחות CHF המתוקננת לגיל ומין לא היתה קשורה לשנה הקלנדרית בה אובחן AF.
כמו כן, החוקרים מדווחים כי הסיכון לתמותה היה גבוה באופן משמעותי בחולים עם CHF, בהשוואה לחולים ללא CHF, ולא היו שינויים נראים לעין במהלך הזמן, ביחס לסיכון האבסולוטי או היחסי לתמותה לאחר אבחון CHF.
לאור הממצאים, עולה האפשרות שיש מקום לבצע שינויים גדולים ויסודיים בגישה לטיפול בחולי AF. חשוב מכך, יש לכוון ולהשקיע את המאמצים במניעה ראשונית של AF וגורמי הסיכון למחלה זו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!