הליכה הינה אמצעי חשוב לשימור המצב הבריאותי והתפקוד העצמאי במבוגרים. קצב ההליכה הרגיל של כל אחד הינו סמן מוכר למצב הבריאותי, הסיכון לאובדן עצמאות וניבוי הישרדות ארוכת טווח. האטה של 0.1 מטר/שניה בלבד במהירות ההליכה מספקת מידע חשוב אודות התוצאות בקשישים, מעבר ליכולת הניבוי על-בסיס הגיל הכרונולוגי, מין, מחלות רקע ודיווח עצמי על מצב תפקודי.
ירידה קטנה זו במהירות ההליכה הינה משמעותית מאחר וכל אדם קובע את הקצב הנדרש לביצוע מגוון תפקודים, המאפשר לו ללכת. בדיקות דוגמת מבחן הליכה בשש דקות להערכת חומרת אי-ספיקת לב או מחלת ריאות ומבחן הליכה של חמישה מטרים להערכת תשישות הפכו חלק מארגז הכלים הרפואי. שני מבחני ההליכה הללו מבוצעים בקצב רגיל ומשלבים שיווי משקל, כוח שרירים, תפקוד קוגניטיבי ותפקוד מוטורי, כמו גם מגבלות ספציפיות לכל הפרעה.
למרות שמבחן הליכה בשש דקות אורך זמן רב יותר (להערכת פעילות אירובית תת-מקסימאלית), מהירות ההליכה ניתנת לחישוב בקלות במבחן זה (המרחק שהשלימו בזמן נתון), או מבחן הליכה לחמישה מטרים (זמן שנדרש להשלים מרחק נתון).
מבחן ההליכה בשש דקות מספק את המידע הרב ביותר בחולים עם ליקוי תפקודי בדרגה מתונה או חמורה. בקרב אוכלוסיית חולים לאחר TAVR (Transcatheter Aortic Valve Replacement), מהירות ההליכה הממוצעת (0.63 מטרים/שניה) ומהירות ההליכה במבחן הליכה בשש דקות (0.57 מטרים/שניה) דומים מאוד ואיטיים יותר כצפוי ממהירות ההליכה הממוצעת בחולים מבוגרים יותר שלא השלימו פרוצדורת TAVR (0.88 מטרים/שניה).
לפיכך, אופן ההליכה של נבדק במבחן הליכה בשש דקות מספק הערכה מקיפה של חומרת מחלה והתשישות ברקע.
Circulation. 2017;136(7):644-645
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!