במחקר הראשון מסוגו, שתוצאותיו הוצגו במהלך כנס ה-EAN (European Academy of Neurology) , מדווחים חוקרים מדנמרק כי מצאו כי לפעילות גופנית אירובית אינטנסיבית השפעה קוגניטיבית חיובית משמעותית בחולים עם מחלת אלצהיימר.

מהנתונים מהמחקר האקראי-מבוקר, עולה כי התערבות האימונים הייתה אפשרית מאחר ומעט חולים פרשו מהתכנית ולפעילות הגופנית הייתה השפעה תלוית-מינון, כאשר בחולים עם ההיענות הגבוהה יותר, שהשיגו קצב לב מקסימאלי גבוה, תועדו התוצאות הטובות ביותר.

מדגם המחקר כלל 200 חולים משמונה מרפאות זיכרון בדנמרק, ששיתפו פעולה עם שבעה מרכזי מחקר ברחבי המדינה. אף אחד מהמשתתפים לא סבל ממחלה פסיכיאטרית או רפואית חמורה. מרבית החולים קיבלו טיפול כנגד דמנציה והיו יציבים תחת הטיפול למשך לפחות שלושה חודשים.

המשתתפים חולקו באקראי לאחת משתי קבוצות: קבוצת התערבות (107 חולים), שהשלימו תכנית אימונים במשך ארבעה חודשים, וקבוצת ביקורת (93 חולים), שקיבלו טיפול סטנדרטי אך יכלו להתאמן עד חודש לאחר תום ארבעת חודשי המחקר.

הקבוצות היו דומות מבחינת גיל (72 שנים בקבוצת הביקורת ו-70 שנים בקבוצת ההתערבות) והמצב הקוגניטיבי (מדד מיני-מנטל של 24.1 בקבוצת הביקורת ו-23.8 בקבוצת ההתערבות; מדדי Symbol Digit Modalities (SDMT) עמדו על 25.4 ו-27.1, בהתאמה).

כ-72% מהמשתתפים בכל קבוצה התגוררו עם מטפל. החוקרים מצייינים כי חלק גדול מהחולים הללו דיווחו כי כבר היו פעילים גופנית.

החוקרים חילקו באקראי את קבוצות המשתתפים החדשות למרכזי המחקר כל שישה חודשים במהלך תקןופה של 2.5 שנים, בין ינואר 2012 ועד יולי 2014. החולים בקבוצת ההתערבות התאמנו תחת השגחה של מטפל במשך שעה אחת, שלוש פעמים בשבוע, למשך 16 שבועות. במהלך ארבעת השבועות הראשונים, הם השלימו אימונים המשלבים כוח עם פעילות אירובית.

המשתתפים ענדו שעון דופק וכיוונו לעצימות אימון של לפחות 70-80% מקצב לב מקסימאלי. המטפלים אישרו את תדירות האימונים וערכו רישום של עצימות האימונים. התוצא העיקרי כלל את מדד SDMT, מבחן קוגניטיבי להערכת מהירות מנטאלית וקשב. החוקרים מסבירים כי בחרו במבחן זה בשל תוצאות חיוביות במחקרים אקראיים קטנים של חולים במחקר אקראי-מבוקר קטן של חולים עם ליקוי קוגניטיבי קל. רק אחד מכל חמישה משתתפים פרש מכל קבוצה במחקר.

בניתוח לפי כוונה לטפל, ההבדל בציון SDMT בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת לא היה מובהק סטטיסטית לאחר 16 שבועות. עם זאת, התסמינים הנוירו-פסיכיאטריים נטו לטובת קבוצת ההתערבות.

בניתוח לפי פרוטוקול, ציון SDMT ב-66 חולים עם שיעורי היענות של לפחות 80% (38 ומעלה מבין 48 מפגשי אימונים) ואימון לדופק של לפחות 70% מקצב הלב המקסימאלי. ההבדל עמד על 4.2%- (p=0.03) על-פי מודלים סטטיסטיים.

כאשר החוקרים השוו קבוצה זו אל מול קבוצת הביקורת תועדה השפעה משמעותית לטובת ההתערבות בציוני SDMT. מדובר בניתוח נתונים לפי-פרוטוקול ולא ניתוח הנתונים העיקרי, אך למרות זאת, הנתונים עשויים להעיד על השפעה תלוית-מינון אפשרית של פעילות גופנית.

שיעור האירועים החריגים היה נמוך מאוד. רק אירוע חריג חמור אחד תועד, מקרה של פרפור פרוזדורים שייתכן והיה קשור להתערבות, אך כמובן, קשה לקבוע זאת.

מתוך כנס ה-EAN

לידיעה במדסקייפ