מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון Addictive Behaviors ב- 23 ביולי, עולה כי עישון עלול להגביר תסמיני דיכאון במתבגרים, בעיקר באלו המשתמשים בסיגריות על מנת להרגיש טוב יותר או כטיפול עצמי.

המחקר הנוכחי הינו תת מחקר התבסס על נתוני מחקר ה- NDIT (Canadian Nicotine Dependence in Teens).

החוקרים מדגישים כי מדדי תסמיני דיכאון היו גבוהים יותר עבור מתבגרים אשר דיווחו על תועלת רגשית מעישון לאחר שהחלו לעסוק בהרגל זה.

לפני התחלת העישון, כל המתבגרים במחקר הדגימו רמות דומות של תסמיני דיכאון, אולם לאחר אימוץ ההרגל, רמות הדיכאון של המעשנים היו משמעותית גבוהות יותר.

לדברי החוקרים, לא קיימים מחקרים תצפיתיים רבים הבודקים את התפיסות בנוגע ליתרונות הרגשיים של עישון במתבגרים, והמחקר הנוכחי הינו הראשון אשר מדגים את המגמה ארוכת הטווח של תפיסת השפעות פסיכו ביולוגיות הנובעות מעישון על תסמיני דיכאון לאורך זמן.

לטענת החוקרים, היתרונות הנתפסים ע”י המעשנים מגיעים מהקלה של תסמיני גמילה מניקוטין וכמיהה הנובעים מתקופת זמן מסוימת ללא עישון.

המעגל החוזר של כמיהה-ריצוי-כמיהה-ריצוי אשר יכול להתרחש מספר פעמים לאורך היום בבני העשרה עלול להוביל לרמות גבוהות יותר של דיכאון לאורך הזמן ולתוצאות פחות טובות.  לדברי החוקרים, מדדי טיפול עצמי עשויים להועיל בזיהוי האוכלוסיה המועדת יותר לדיכאון.

החוקרים מעלים את חששם מפני נטייה של רופאים להמליץ על הימנעות מהפסקת עישון כאשר הם מתמודדים מול חולים עם דיכאון, הפרעות נפשיות אחרות או התמכרויות.  לדבריהם, הסתמכות על עישון ככלי לטיפול עצמי הינה פעולה מפוקפקת.

החוקרים מדווחים כי במחקרם הם בדקו את הקשר בין דיכאון ובין עישון במתבגרים, ועל אף כי הנושא נתון לויכוח, הם מצאו כי עישון מוביל לדיכאון ולהפך.

מטרת החוקרים הייתה זיהוי הסיבות הפוטנציאליות המבדילות בין מתבגרים מעשנים ולהבין מדוע חלק עשויים לסבול מדיכאון בעוד שהשאר לא.

מחקר ה- NDIT הורכב מ- 1,293 מתבגרים שגויסו אליו בגילאי 12 13 שנים.  מעקב בוצע אחת ל- 3 חודשים במשך 5 שנים.

במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו מידע באשר ל- 662 מתבגרים (61% בנות), אשר דיווחו על עישון בשלושת החודשים שקדמו למילוי אחד מן השאלונים שחולקו במסגרת המחקר.  השאלונים כללו שאלות באשר למדד תסמיני זיכרון, סטטוס עישון ושאלות באשר לטיפול עצמי.

מן התוצאות עולה כי בני עשרה שדיווחו על מדדי טיפול עצמי גבוהים יותר הדגימו גם מדדי תסמיני דיכאון גבוהים יותר.

האינטראקציה בין מדדי טיפול עצמי ושיעור העליה במדדי תסמיני הדיכאון הייתה משמעותית ושלילית, דבר שהצביע על כך שנבדקים עם מדדי טיפול עצמי גבוהים יותר הדגימו שיעורים נמוכים יותר של שינוי במדדי הדיכאון לאורך זמן בהשוואה לנבדקים עם מדדי טיפול עצמי נמוכים יותר.

על מנת להעריך את יכולת הניבוי של מדד הטיפול העצמי, החוקרים בדקו את המדגם המלא של מחקר ה- NDIT.  מבדיקה זו עלה כי לאחר תקנון לערפלנים כגון גיל ומין, למעשנים עם מדדי טיפול עצמי גבוהים יותר היה סיכון מוגבר להופעת תסמיני דיכאון ניכרים יותר בהשוואה לאלו שלא עישנו (יחס סיכון, 2.4; 95% CI, 1.7 3.3).

סיכון גבוה יותר גבולי לפתח תסמיני דיכאון משמעותיים יותר נמצא גם עבור מעשנים עם מדדי טיפול עצמי נמוכים יותר (יחס סיכון, 1.3; 95% CI, 1.0 1.7).  יחד עם זאת, קשר זה לא היה עוד מובהק סטטיסטית לאחר תקנון לערפלנים (יחס סיכון, 1.1; 95% CI, 0.8 1.5).

החוקרים מציינים כי הופתעו מן התוצאות, היות ולא חשבו כי טיפול עצמי יביא לשינוי כה גדול.  בנוסף הם הופתעו מכך שהמהלך של תסמינים דכאוניים לאורך זמן עבור אלו שעישנו כטיפול עצמי היה שונה בצורה ניכרת בהשוואה לאלו שלא עישנו.

לדברי המומחים, המחקר הנוכחי העלה מספר נקודות חשובות.  ראשית, עישון אינו מרפא דיכאון ואינו יעיל בהפחתת תסמיניו.  שנית, מחקר זה הדגים את חשיבות היבט הטיפול העצמי, כך שזיהוי מוקדם של נערים המאמינים כי עישון עשוי לסייע להם, עשוי להוות כלי סקר חשוב בידי פסיכיאטרים או רופאי ילדים.

המומחים מדגישים כי המחקר לא פנה מספיק להפרעות מצב רוח אלא לתסמיני דיכאון בלבד.

המומחים מברכים על החלטת החוקרים להמשיך ולעקוב אחר מתבגרים אלו גם בשנות ה- 20 שלהם, על מנת להעניק למחקר תוקף חזק יותר ולבדוק את השתלשלות האירועים.

Addict Behav.

לידיעה במדסקייפ